סופ"ש ארוך במקצת

לכולם ולכולן, מאחלת מכל הלב שתהיה שבת רגועה, של מנוחה. אני שוב נאלצת להיעדר מכאן ביום ראשון, אז נתראה ביום שני בכוחות מחודשים. ממני, ענבל

לכל מי שהסופ"ש קשה לה (במיוחד הסופ"ש הארוך שלי), או למי שסוערת מדברים אחרים, משהו קטן ממני לליווי בימים הקרובים - להירגע ולהרגיש שהכל בסדר, גם הסערות. היי שקטה / רחל שפירא היי שקטה, עכשיו הכל בסדר אפילו המחנק עומד להשתחרר זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לך הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמו לא עברת אף פעם כמו לא היית צרימה בנוף המטופח כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם כמו אלומת האור הנה מצאה אותך. היי שקטה, כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח כאילו השלווה היא חוף הבהלה.

מדוע לי לא כתבת משהו אישי? מדוע את לא מסבירה לי מה פשר הדבר? מדוע את מתעלמת ממני? מבלי לדבר? האם זוהי דרכך? לא לדבר על הדברים. האם לכך אתם מעודדים את המטופלים שלכם? לא לדבר, לשתוק, להחניק דברים? אני לא מבינה מדוע לא היה בך העוז לפנות אלי באופן אישי אחרי כל התחנונים שלי. מה עשיתי לך רע? מה את מתכוונת לעשות בענייני? להעיף אותי מכאן מבלי להסביר? בבקשה תסבירי לי. מתי אקבל תשובה? אני הולכת להתאבל ואת הולכת לשלך... את לא יודעת מה הדחיה שלך עושה לי, איזה קדחת צפויה לי השבת הזו בגלל שנעלמת מבלי להסביר מדוע.

זה מרגיש כאילו את נוטשת..ההודעות האלו בסופ"ש כל פעם מחדש עושות לי קווץ' בלב..לא יודעת למה..(חרדת נטישה?)

אני מאוד מקווה שביום שני אוכל להיות כאן. אני מתנצלת אם כתבתי משהו מעליב. את יודעת שהפורום חשוב לי ותמיכתך עוזרת לי ומעודדת את נפשי.