לענבל

היי ענבל, למה קשה למטפלים לומר במילים אני איתך וכו'?בטיפול הקודם שלי הרגשתי צורך במישהו שיבין,וישמע ויגיד מילה מנחמת ולא הבנתי למה זה כל קשה למטפל לומר?( רק כששאלתי אותו מפורשות אם אכפת לו הוא אמר שכן) כדי שהיכולת שלי להכיל ולקבל את עצמי על ידי,ועל ידי אחרים תוכל להתפתח אני צריכה לדעת קודם כל שאני לא לבד,שאכפת ממני..ואם המטפל לא אומר לי זאת אז איך אני יכולה באמת לדעת ולהאמין ?הוא גם הציע לי להיעזר בחברות,משפחה אבל לפעמים הוא צריך לעשות את ההבחנה בין הקשר איתו לקשר עם החבר,חברות משפחה שהם לא מהווים תחליף לקשר איתו(וכמובן להפך הוא לא מהווה תחליף לחבר,או חברה או בן משפחה) ולהם אני לא יכולה לספר את מה שאני מספרת לו,וגם אם הייתי יכולה זה לא אותו דבר. למה זה לא אפשרי גם לשמור על גבולות ובכל זאת להיות עבורי בצורה נכונה ומותאמת? (אני אומרת שזה כן אפשרי,אבל המטפלים כנראה חושבים שלא, ואני לא מבינה למה וכנראה שאני לעולם לא אבין)

שלום חן, אכפור בהנחת היסוד שלך - לדעתי, לא קשה למטפלים לומר במילים 'אני איתך'. אני, בכל אופן, לא חושבת שזה עניין של קושי. השאלה היא בעיני האם זה הדבר הנכון לומר. מה זה יעשה למטופל, איך אמירה כזו תפגוש אותו, האם זה יעשה לו טוב (ינחם, ירגיע, יתן לו הרגשה של שותפות ותמיכה וכו') או יעשה לו רע (ילחיץ אותו, יעורר חרדה מהקירבה, יגביר תלות ועוד). השיקול משתנה ממטפל למטפל וממטופל למטופל. וטוב שכך. בברכה, ענבל