ענבל אני אבודה

אין שום דבר חיובי באופק. אני מוצאת שכל אינטראקציה עם הסביבה שלי מובילה אותי לכאב צורם ואני לא מסוגלת לשאת את זה יותר. לא מסוגלת - אנשים מכל עבר פוגעים בי עד שאני מחליטה לנתק קשר עם כולם. אבל זה קשור גם בסביבת העבודה שלי - אני רואה את כולם כחיות רעות שרוצות להכשיל אותי. וזה לא פרנויה שלי, זאת המציאות. אנשים רעים במדינה הזו ואין מהם מפלט. כל מקום רוצים להכשיל אותי ואני לא יכולה לשאת את זה יותר. בבקשה תעזרי לי. המטפלת שלי אינה יכולה לשאת אותי גם היא וכל בעיה שאני מבטאת מולה היא ישר הולכת לפתרון תרופתי ומכאן חוסר האמונה שלי בטיפול פסיכולוגי- אם אתם לא יכולים לעזור, אז התפטרו! אני אבודה. אין מה שינחם.

יפעת היקרה ללבי, הנסער עודו נסער מאד מאד מאד.. הכאב עולה על גדותיו ועמו הכעס והשנאה, הצרימות בכל מפגש עם הזולת ועם העולם.. והלבד גם הוא קשה מנשוא. אני יכולה בדלות כוחי מכאן רק להיות איתך בכאב ובקושי, לנסות להבין או לנסות לדבר באופן שאולי יהיה לך פחות צורם.. גם בכעס אני איתך, למרות שקשה לי לאפשר כאן ביטוי מלא שלו. זו תקופה קשה במיוחד עכשיו ואני מקווה שהיא תעבור במהרה. אני זוכרת שכבר היו גם תקופות אחרות, טובות יותר, ועוד יכולות להיות. שולחת מכאן את "מפרשי הלבן אל האופל שלך" .. שתהיה שבת יותר שקטה, ענבל