ציפיות גדולות לתקן...

היי, נראה לי שהבנתי מהי הבעיה. אתמול בפגישה דיברנו על חוסר האמון שלי בו. הסברתי שהגעתי אליו עם ציפיות גדולות לתקן. הסברתי כי ברוב הפעמים אני פשוט לא סומכת עליו שהוא ידע להראות לי את המציאות כפי שהיא באמת. אני אנסה להסביר ... הרבה פעמים האגו משתלט בשיחות שלנו אני מרגישה יהירות מצדו, חוסר שיוויוניות לאו דווקא בקשר אלי אלא גם לסביבה. אני מצפה ממנו להיות בן אדם טוב ואולי זאת הסיבה שזה כל כך מפריע. הסברתי כי זה שהוא שם את עצמו במרכז ואומר אמירות שעלולות להתפרש כמתנשאות זה מפחיד אותי. את מבינה, אני כרגע זקוקה למישהו שיוביל אותי. אני באמת מוכנה לתת לו להוביל אבל מפחדת שהוא לא יעשה עבודה טובה, שאני לא ביידים טובות. הוא שאל אותי למה בכל זאת בחרתי להישאר? סיפקתי לו כמה תשובות "טובות", אבל האמת היא שאני פחדנית. מפחדת להישאר לבד, לשלם את המחיר של עוד זמן שיעבור בלי לנסות לעשות שינוי, מפחדת בעיקר להמשיך לסבול. הוא אמר שאני לא מספיק אמיצה כדי להתמודד עם המציאות כפי שהיא, וזה ממש כאב. אולי הוא צודק?... בכל השיחה הזאת לא הרגשתי לרגע שמבחינתו כדאי שאשאר, בעצם לא הרגשתי שהוא רוצה שאמשיך- איתו. אמרתי לו בדיוק את זה, תשובתו הייתה- באמת? את מבינה זה עוד משו אני לא מצליחה להבין, כל תשובה שלו היא בשאלה שחוזרת אלי. אני מוותרת מהר מידי כי לא נעים לי לשאול שוב, כי אני לא רוצה להרגיש פתטית. אבל אני כזאת. בקיצור עצוב. סליחה על האורך הייתי חייבת לפרוק.תודה על המקום. יום טוב.

הי שלי אני חושבת שיש כאן מילכוד, שבו את רוצה ופוחדת מאותו הדבר בדיוק. רוצה שהוא יוביל, אבל פוחדת לסמוך עליו, לתת בו אמון, ללכת אחריו.. רוצה שיראה לך את המציאות, אבל גם פוחדת ממנה.. זה בהחלט חומר לעבודה טיפולית, ונשמע שאתם עובדים. המשיכי כך, ענבל