חוסר אמון טוטאלי!

(טקסט לאחר עריכה, אנא פרסמי את הגירסה הזו). ענבל שבת שלום, אני מרגישה שהשיח בינינו אינו יכול להיות אלא שטחי וחיצוני מאחר שאני ממש לא מעוניינת לחשוף פרטים מחיי כאן ולא נוח לי עם המציצנות של האחרים. אבל בכל זאת, אנסה לתאר לך משהו ממה שעבר עלי היום ואני מאוד מקווה שכאשר אקרא את הודעתי, לא אראה בעצמי עוד מישהי השבויה בחלום הטיפול הטוב והמיטיב וארגיש שגם אני מאלה שמחכים לפגישה עם מטפלם כאילו בו טמונה הגאולה הנצחית. היום פגשתי בכניסתי לטיפול מטופלת אחרת שיצאה מהקליניקה וזה אומר שהמטפלת לא טרחה אפילו לעשות הפסקה ביני לבינה, כי פס ייצור חייב להפיק תוצאות מירביות ותועלת מקסימלית. אין זמן להפסקות... אני רק רוצה לומר שאולי לאחרים זה יתפרש כיציאה מפרופורציות, אבל אני הרגשתי רע מאוד ותקפתי את המטפלת על כך במשך כל הפגישה וכן הודעתי לה על הפסקת הטיפול בינינו ושתשלח לי את החשבון. גמרתי בליבי לא להגיע לטיפול יותר. כעסתי על עצמי על העובדה שאני מתפתה ונותנת אמון בציבור המטפלים כל פעם מחדש. אני מקווה שלא תעלבי מדבריי, אבל אני חושבת (וזו רק דעתי, כן?) שצריך להוציא את המקצוע שלכם מחוץ לחוק (במיוחד את אלו השייכים לאסכולה של גביית מחיר שהוא מעל שלוש מאות וארבע מאות ש"ח לשעה ואף יותר- זאת שערוריה לכל הדעות). אני חושבת שאתם מנצלים אנשים, את תמימותם, החסכים שלהם, הנזקקות הגדולה והתלות שלהם בכם. בעוד כל האמירות שלכם הן מוכניות ושבלוניות כך שאין ממש הבדל בין מה שאתם אומרים למטופל אחד או לאחר -האמירות שלכם דומות תמיד. אני פשוט קוראת שנים פורומים של פסיכולוגים ומרגישה שהאמירות כל כך דומות וגם מה שהמטפל אומר לי בפגישה (ויכול להרגיש לי אישי), אני מבינה שאומרים לאנשים אחרים ואני סמוכה ובטוחה שלא רק אני מרגישה בכך. אני מבקשת ממך, אני לא מסוגלת לקבל תשובות "אמפטיות" מסוג של "כן, זה מאוד קשה לפגוש מטופל אחר" וכו' ואם את מתכוונת להתבטא כך, אני מעדיפה שלא תעני בכלל (אבל כן חשוב לי שהודעתי תפורסם!). אני מצידי, חוויתי טראומה קשה, ומרגישה שלא אוכל לסמוך על המטפלת ובטח שלא אהיה תמימה ואשלם לה ממיטב כספי. אני בכלל בדעה שאם אני זקוקה לטיפול (ושלא תטעי, אני מודה שלצערי הרב אני זקוקה לשיחות), אז עדיף שאחת לחצי שנה, שנה, אחליף מטפל, על מנת שלא אצטרך להתמודד עם כל סרח העודף שכרוך בטיפול כזה. אני לא מתכוונת לפגוע באף אחד, אבל באמת שאני מדברת מניסיון - אתם זורקים אנשים כשלא מתאים לכם, אתם מכניסים אלפי מטופלים ביום כדי לעשות קופה, אתם גובים מחירים גבוהים במיוחד (הומאניזם הומאניזם, עד שמדובר בכיס שלכם), וכל מה שאתם עושים מנוגד לאהבת אדם באשר הוא (או שאדם פירושו הוא מי שיש לו כסף ורצוי הרבה). אותי לא קונים בשירים, באמירות "אמפטיות", מחוות חיצוניות, הנהונים תכופים, ופרצופים מלאי התחשבות ואהדה. אני מודה שזה כתב האשמה חריף במיוחד, אבל זה מה שאני מרגישה ואני מבקשת שתקבלי את הדברים שלי (גם אם יתפרשו כעוינים) ולא תצנזרי אותם. עבורי זה מאוד חשוב. אני מודה. תודה רבה. נ.ב אני מבקשת, בכל לשון של בקשה, שאף אחד לא יגיב להודעתי, לא לחיוב ולא לשלילה, לא בשירים ולא בצלצולים, אלא אך ורק ענבל שכן היא הנמענת היחידה של הודעה זו.

שלום יפעת, אני מאד מעריכה את זה שבחרת לפנות אלי למרות הקושי להיחשף, ובמיוחד בשעת משבר אמון כזה עם עולם הפסיכולוגיה.. אנסה לעזור. להודעתך כמה חלקים. האחד כולל הבעת דיעה על הפסיכולוגים כמי שמנצלים מטופלים, עובדים כמו פס יצור ועושקים אותם שלא לצורך - אני כופרת בכך מכל וכל ולא מתכוונת להתייחס לטענות האלה ברצינות, על אף שמעת לעת אני מאפשרת את השמעתן כאן. החלק השני של הודעתך כולל את החוויה האישית, הרגשית, שעברת ואליה אני ברצון מוכנה להתייחס. אני חושבת שלמטפל יש חלקי מציאות שלמים, שהמטופל באיזשהו מקום יודע עליהם, אבל לא ממש יודע ולא ממש רוצה לדעת עליהם: משפחתו של המטפל, תחביביו, עיסוקיו האחרים, מטופליו האחרים... המפגש של מטופלים עם המציאות הזו, שהיא לא חלק מהטיפול הישיר שלהם, הוא באמת אף פעם לא פשוט. אבל הוא קורה. זו המציאות. זה לא משנה אם המטפלת לוקחת חמש דקות או עשר דקות או עשרים דקות הפסקה בין טיפול לטיפול. המציאות היא שיש לה עוד מטופלים, עוד אנשים שלהם היא נותנת תשומת לב, השקעה רגשית.. וזה מה שכואב, בעצם. אני לא חושבת שיש כאן מקום לדבר על 'טראומה'. בסה"כ נפגשת עם המציאות, המטפלת לא עשתה לך שום דבר רע. הקושי הוא הפרשנות שלך את המציאות וההשלכות שיש לגילוי המציאות עלייך - המסקנות שהסקת מכך לגבי השקעתה בך, מיוחדותך עבורה, תשומת הלב שהיא נותנת לך, אמיתיות הקשר והאכפתיות שלה לגבייך.. ועוד. על רגשות אלה יש לדבר בטיפול, תוך מפגש עם הכאב ולא רק עם הכעס. התייחסות אחרונה: הרעיון להחליף כל חצי שנה - שנה מטפל הוא רעיון טוב כשמטרת הטיפול היא החזקה משבוע לשבוע (תמיכה). אם יש רצון בשינוי משמעותי וצמיחה אישית, צריך להתמיד באותו הטיפול עם אותו המטפל. לסיום, אם תגידי גם על התשובה הזו שלי אלייך שהיא אמירה שבלונית - יהיה זה תורי להיעלב... :-) תמיד שמחה על הדיאלוג איתך (שהוא אף פעם לא שטחי), ענבל

ענבל יקרה, קראתי את הודעתך והרגשתי אסירת תודה על כך שפירסמת אותה ואפשרת כאן את המקום לכעס שלי. הבעיה היא שאני ממש "התנפחתי" מהאירוע והתפרצתי בהתקפי זעם שהיתה בהם כמות רבה של הרסנות. כך שעכשיו אני מרגישה שקילקלתי הכל ואולי אחרי ההתנהגות הזו שלי, עדיף שאתפוס מרחק מהטיפול לזמן מה. האמת לאמיתה היא מאוד פשוטה - נפגעתי עד עמקי נשמתי ואני מרגישה שאין לי שום ייחוד עבור המטפלת ושהכל שקרי. את מוכנה להתייחס לכך? אודה על המענה, יפעת

אולי באמת הדיאלוג בינינו הוא לא כזה שטחי... שטחיות איננה מתחום עיסוקי :)