חג שמח

שלום לכל חברי הפורום, מאחלת לכולנו חג שבועות שמח (וטעים) נתראה כאן שוב ביום ה', ענבל

(דמיינתי לי מכתב פרידה שכזה ורציתי לשאול מה דעתך עליו): הזמנתי מקום לחדר באילת. אף אחד לא ימצא אותי שם. אני כותבת לך חצי מעולפת ממה שעבר עלי עד כה. דמעות ודם עוטפים אותי ביחד. כאב צורם שלא פוסק- לא תרופות, לא את, שום דבר לא יעזור אלא שרק המוות. אין פה דרמטיזצית יתר. אין פה איבוד פרופורציות. זאת האמת שלי. אני נכשלתי.אין לי סיכוי יותר. אני מתאבדת. אני הולכת אל מותי בשמחה, שום דבר אינו משאיר אותי פה. אני נפרדת ממך עכשיו. אל תטרחי לעזור בחיפושים אחרי כי אף אחד לא ימצא אותי. אני מתכננת את צעדי האחרונים בקפידה, כמי שמתכוונת ברצינות עד מוות למותה. אני כותבת לך עכשיו מילים אחרונות לא כי את יקרה לי מכל דבר אחר בעולם, לא כי הרגשתי שאת הנפש הכי קרובה אלי, לא מאהבה יוצאת דופן, אלא שאת האדם האחרון שיצא לי לדבר עמו בימים האחרונים לחיי. העיסוק שלך בי הוא מאוד פרוזאי- שעת עבודה ותו לא, אין פה משהו פיוטי כך שהפרידה הזו דווקא ממך אינה אלא ברירת מחדל. לא מוצאת כרגע מישהו אחר להיפרד ממנו (כמה פשוט וקל). אף אחד לא יבין למה הלכתי למותי, יש כאלה שיכעסו ועם זאת ידעו כל העת שזהו סופה של דרך. סופה של הדרך שלי. במסלול קווי מלידתי הבזויה ועד מותי הבלתי נמנע. מותי שלי. מותי בידיים שלי. זה שייחלתי לו כל העת ומשהתבושש לבוא, הפכתי אני לרוצחת של עצמי. הבנתי שאין מה שיתן לי נחמה. שבתוכי תהום קורא ואין קולות אחרים. רק מוות, אובדן, אבל, כעס על החיים שלי. על זה שחייתי אותם. אלו מילות הפרידה ממני אלייך. אלו מילות הפרידה היחידות שלי. אלו שימצאו לאחר שיגלו שאני כבר לא בחיים. שנשמתי יצאה לעולמות אחרים. מקווה שעם גופי ימות גם מוחי קודח המחשבות שאינו נותן מנוח, שתמות נפשי עם כל השחור שלא יכלה לשאת. מסביב רק ריק. ומותי אינו פוער חלל. רק שכחה, מוות, אין. (אודה לתגובתך, האם המכתב הזה מעביר משהו? האם הוא מופשט מידי ולא מעביר תחושות שהן יותר בשרניות וספציפיות? האם המוען יכול להיות כל מוען? מי הוא הנמען?). מחכה לתגובתך, יפעת