חרדה חברתית

בני בן ה-16 הוגדר כסובל מחרדה חברתית לפני כ-3 שנים.הוצע טיפול נפשי וגם תרופתי-אינו מעונין בכך בשום אופן.בביה"ס הוא לא בודד או מתבודד,אך בשעות אחה"צ הוא עם המחשב/mp/ערוץ הנשיונל ג'אוגרפיק.לא רוצה לעשות ספורט לנפש או כל דבר אחר.אני אם חד הורית,יש אח נוסף בן 14 שמצבו הפוך לגמרי.היחסים עם האב מצוינים(של כולנו).תלמיד טוב,נראה טוב(כמובן שלא לטעמו)איך אפשר לעזור לו גם אם הוא לא רוצה עזרה?

שלום רונית, האמת היא שקשה לעזור למי שלא רוצה עזרה. עוד יותר קשה לעזור למי שמרגיש שאינו צריך עזרה. יש אנשים רבים שמרגישים שהם יכולים לבד, שחברת המחשב והMP מספקת אותם. ללא הרגשת מצוקה מצידו ורצון בשינוי, באמת יהיה קשה לשכנע אותו ללכת לטיפול. אם יש מצוקה, ניתן להתחבר אליה ולבוא אל הילד מתוך המקום שצריך עזרה כי לא טוב לו (לעומת שצריך עזרה כי זה לא בסדר ולא נורמלי להיות לבד כל היום). בברכה, ענבל

הי ענבל,תודה רבה שחזרת אלי.כנראה שחוץ מלהיות עם יד על הדופק,אין הרבה לעשות,ולכן,חוסר האונים שלנו כהורים,לפעמים הופך לרועץ.שוב,תודה ובריאות נפשית לכולנו!