אובססיה

שלום ענבל, לאחרונה אני מרגישה שאני נהיית אובססיבית ותלותית כלפי המטפלת שלי. אני כל הזמן חושבת עליה ועל מה היתה אומרת על כל דבר שקורה לי בין הפגישות. מחכה בקוצר רוח לכל פגישה. נוסעת ליד הבית שלה כשאפילו הנסיעה הזאת נותנת לי אנרגיה וכח.מדמיינת איזה טוב היה אם הייתי הבת שלה. מחפשת אולי לפגוש אותה במקרה כל פעם אני בסופר או בבנק (אנחנו גרות באותה עיר).האם זה נשמע לך הגיוני כחלק מיחסים שמתפתחים בזמן טיפול? איך נגמלים מזה? לפעמים אני מרגישה שאני צריכה ללכת לטיפול כדי להגמל מהטיפול..

שלום אביגיל אני חושבת שזה חלק מהטרנספרנס , ובמובן הזה אין מה להיבהל או להילחץ מזה. עם זאת, זה לא מובן מאליו שזה קורה, זה לא משהו שאמור לקרות בכל טיפול, ולכן חשוב שתספרי על זה למטפלת שלך ותנסו להבין את מה שקורה לך בתוך ההקשר הטיפולי וההקשר של ההתפתחות שלך. בברכה, ענבל

שלום ענבל, בשלב זה אני לא מרגישה נח להעלות את זה בטיפול אבל עדיין מעוניינת להבין מה קורה. אולי אחרי שאני אבין קצת יותר אני ארגיש יותר בטוחה לדבר על זה. אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר, מתי זה לא קורה ומתי זה כן קורה? מה הכוונה ל"ההקשר של ההתפתחות שלך"? בנוסף אני אשמח אם תוכלי אולי להפנות אותי לספרות מקצועית הקשורה לנושא. תודה רבה ושבת שלום

לאבגיל איזה כייף לדעת שלא רק אני באותה צרה. גם המטפלת שלי גרה בעירי ולא רק זה אלה 10 דקות מביתי. בדרך לעבודה אני עוברת ליד עבודתה ואם אני לא רואה את הרכב שלה אני עושה סיבוב חוזר עד שאני רואה את רכבה ולא משנה אם אני מאחרת לעבודה. לפעמים אני עוברת ליד ביתה ומחנה את האותו ופשוט מתפרצת בבכי עד שאני נרגעת. אם אני רואה את הרכב שלה במרכז קניות אני הרגע עד שאני נתקלת בה. נכון זה פשוט טרוף.

שלום חנה, ממש תיאור מדוייק למה שקורה לי כולל הבכי. איך את מתמודדת עם זה? דיברת איתה על זה? זה ממש טירוף כי בד"כ אני לא כזאת. אף פעם לא הרגשתי כזאת תלות או כזאת נזקקות למישהו. זה מתסכל בעיקר כי אני יודעת שהקשר איתה הוא לא חלק מ"החיים האמיתיים" וזה אף פעם לא יתפתח למשהו מעבר להקשר הטיפולי. כלומר הכל זה בעצם פיקציה. איך מתמודדים עם זה?