השבוע הזה

שלום ענבל, בתקופה הזו של השנה, הכל מתחיל למות, כל מה שהצמיח החורף גווע וזה די עצוב כל שנה מחדש, בדיוק אז, בעיתוי מדהים, ישנו הזמן הדחוס הזה, עם כל המחנק והאבק השבוע הזה שבין יום השואה ליום הזכרון ויום העצמאות שמזכיר לי כל שנה מחדש את ילדותי. כשהייתי ילדה, כל השנה היה לנו יום השואה ויום הזיכרון,ההורים שלי היו אנשים פגועים מאוד מהשואה ומהמלחמות, פיזית ונפשית אכולי רגשי אשמה חסרי בסיס (לדעתי) שכילו כל חלקה טובה בקשרים המשפחתיים. כמוני יש בוודאי רבים.

שלום נ.י. השבוע הזה הוא אכן לא שבוע לא קל. ימי זיכרון ואבל והרבה כבדות באוויר. אבל לא רק הכל מת עכשיו, אלא גם יש פריחה אביבית; ליום השואה הוסיפו את המילה 'והגבורה'; בצאת יום הזיכרון יש עצמאות ותקומה. אפשר לנסות ולהסתכל גם על זה. הרמת כאן להנחתה, ואני מניחה שבוודאי יש שמרגישים כמוך, שאולי גם יבחרו לכתוב לך. בברכה, ענבל