קיא הנפש

זה מה שאני מרגישה כעת כלפי בני אדם...

שוב את מצנזרת ומהנדסת אותי לפי מידותייך. זה ממש לא אמור להיות ככה ואני מאוד כועסת! אני רוצה להתבטא בחופשיות (כל עוד לא פגעתי באף אחד!)...

את לא תצנזרי אותי!!! לאחרים את נותנת להשתפך פה במונולוגים פנימיים שמתחזים לפיצול של דיאלוג ואותי את מצנזרת. למה? מה קשה במה שאני כותבת? מה הצנזורה הזו? אני לא אוותר!

מקווה שהודעתי לא תשאר עלומה למרות שלא נשאלה בה שאלה. הייתי רוצה תשובה ארוכה כזאת עם הרבה רגש ואמפתיה. תשובה שתהיינה בה שורות רבות, מילים יפות וטובות עם התכוונות אמיתית...

הי יפעת לא ייתכן שזה כך לחלוטין, אחרת כנראה לא היית באה לחפש את חברת האנשים וענבל פה..לא? את האמת, אני בדר"כ לא כותבת פה, רק קוראת, רק רציתי לומר שיש פה הרבה תמיכה, ואולי כדאי לך לבוא לכאן בכנות, ולא בהסתייגות של להיות פה תוך גועל מהעולם ומכל בני האדם - זה רק מרחיק את מי שקורא את זה..את היית רוצה להתקרב למישהו שאומר לך שבא לו להקיא ממך? בכל זאת שולחת חיוך יום שמח ( אחרי הדיכאון של אתמול ) שליו

זו נשמעת הרגשה מגעילה.. איכסית כזאת,, לא נעים.. יפעת יקרה, לפעמים זה באמת לא קל להיות עם אנשים. להבין אנשים. להסתדר עם אנשים. לפעמים זה עושה סחרחורת, לפעמים כאב ראש, לפעמים כאב לב, לפעמים גם בחילה... לפעמים זה טוב ונעים ומרגיש נכון ומרחיב את הנפש. אני מרגישה שאצלך זה מתחלף לעיתים קרובות, ולפעמים ממש מופיע בד בבד - זה נשמע לי מבלבל ומציף ואני יכולה להבין איך לפעמים זה מבחיל עד שבא להקיא מזה. צר לי שזה ככה. אני מקווה שזה ילך וייעשה יותר קל לעיכול. ענבל

חשבתי עוד קצת על תשובתך והייתי רוצה לדעת מה אפשר לעשות עם זה? האם תוכלי לתת לי תשובה קונקרטית? מה את היית מציעה למטופל כזה?