מוסרות ומוטות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
משהו התקלקל בדרך... אני לא מסוגלת להאמין בכלום -לא בטיפול, לא בקשר עם בן זוג, לא בקשר איתך בפורום. כאילו הכל חסר תקנה. איך יוצרים מצב שבו אני מסוגלת להאמין שטיפול יכול לעזור, שאמצא מישהו שיוכל להיות איתי ושנוכל ביחד...? השאלה היא, אם אין התכוונות פנימית או אמונה, מפאת תבניות חשיבה פסימיות והקטנה של הסיטואציה, איך אפשר להאמין? להאמין שטיפול זה לא בולשיט, שטיפול יכול לעזור, שזה לא "אוננות ורבלית"? שאפשר שיהיה קשר שעוזר... אני כל כך כועסת שאין לי תבנית פנימית של אמונה, של יתד יציב בתוך נפשי... האם אפשר לשנות את זה? כי גם אוטו-סוגסטיה אינה עובדת איתי. כל מה שקשור באמונה עצמית אינו קיים בי, לכן אני שואלת - האם אפשר לעשות עם זה משהו? האם יש תקווה? אני כבר לא ילדה...
הי יפעת את שאלת השאלות את שואלת.. לא בטוחה שיש לי תשובה. מה שבטוח שבלי אמונה קשה עד בלתי אפשרי להיעזר. האם אפשר להפיח אמונה במי שכ"כ הרבה נכווה עד שאיבד אותה? לא יודעת. באמת לא יודעת. אפשר רק לקוות שכן. תקווה עוד יש? ענבל
מנהל פורום פסיכותרפיה
