לא כל כך חשוב אבל...

שלום ענבל, ראשית, תודה על התשובות הקודמות. כמו שהבטחתי (אני מקווה שזה לא מאוחר מידי) אני משתדלת לא לשנות את השם. כבר זמן רב אני מרגישה/מתמודדת עם הדברים כפי שניסחת אותם יפה(זכרונות מציפים, כאב או עצב שלא היו מוכרים לי , החוויה הגופנית שתמיד הייתה בעייתית וכו')אני מקווה שמתישהו זה יתאזן, (אני לא רוצה להגיד "יחזור לעצמי" ) השתמשתי בפגישה האחרונה במילים שלך, גם מתשובה קודמת לגבי יחסי קרבה-מרחק. לא גיליתי לו שאלו לא ממש תובנות שלי (גם מיפעת והחוויות שלה מול המטפלת תמללו לי דברים שלא יכולתי בעצמי). הוא די התרגש, ככה נראה לי,עכשיו יש לי קצת רגשי אשמה, מצד שני אני מתביישת לספר לו מאין הגיעו אלי התובנות. זה טפשי, אני יודעת. אני מקווה שאני לא סתם מציקה לך. האם את חושבת שזאת רמאות (קטנה) מצידי?

אם אמרת לו, והוא התרגש, כנראה שהפנמת את הדברים והם באו מתוכך. הפנמה, בשום פנים, איננה רמאות. אפילו לא קטנה. המשיכי כך! ענבל