לענבל שלום

התלבטתי המון אם לכתוב את ההודעה.בזמן האחרון אני יושבת המון מול האינטרנט.כל הודעה שאני כותבת,בכל מיני נושאים,חושפת עוד טיפה ממני(כך אני מרגישה).יש לי הרבה שמות בדויים,בכל מיני מקומות,כך שאני קצת הולכת לאיבוד בעולם הוירטואלי. בשבוע האחרון קראתי בפורום,גם דפים ישנים יותר.ראיתי שיש אנשים ששואלים שאלה חד פעמית.בנוסף,ישנן מספר נשים קבועות,שנראה שנמצאות במעין טיפול און-ליין בפורום.לכולן,אם אני לא טועה יש גם טיפול מחוץ לפורום. רציתי לשאול,האם הפורום הוא גם פורום טיפולי מקוון? לי אין טיפול כלשהו כרגע(לא מסיבות כלכליות)ורציתי לדעת אם אפשר,לתקופה מסוימת,לקבל עזרה כאן. תודה,מיכל

מיכל שלום מיפית נכונה את שני אופני השימוש בפורום הזה: התייעצויות חד פעמיות או ליווי לאורך זמן. אולם, אלה וגם אלה מקבלים כאן תמיכה, הכוונה מסויימת, נקודות למחשבה, בשום אופן זה איננו טיפול מקוון. יתרה מכך אני חשה, שהציפיה שיהיה זה טיפול, מודעת או שלא, היא שמעוררת תסכול לעיתים לנוכח תשובותיי החלקיות והמוגבלות. לכן, את מוזמנת ברצון רב לשתף כאן ולהתייעץ, אולם זה לא יהיה תחליף לטיפול, אם אמנם לכך את זקוקה. בברכה, ענבל

אני לא מצפה שפורום באינטרנט יהיה תחליף לטיפול.אני,לאחר שעיינתי בפורום,לא כ"כ הבנתי איך "לאכול" אותו,אני מתכוונת לאופן השימוש השני-המשתמשות הקבועות.לכן שאלתי. אני נמצאת כרגע לפני החלטה הרת גורל.אני לבד ולכן אני רוצה להצטרף לפורום,על אף המוגבלות של ייעוץ אינטרנטי.כי אני מרגישה שאני קורסת.קשה לי להתמודד עם הסבל העצום,שבשנה האחרונה התחיל לקבל מימדים של סבל גופני.אני מטפסת על הקירות. ברגע שהגבול הזה נחצה והכאב הפך להיות גופני,הפסקתי להיות מסוגלת להכיל אותו. בקשר לטיפול אמיתי בחוץ,אני מפחדת שלא יקבלו אותי.יש לי בעיית אובדנות,לפני שלושה שבועות,נכנעתי ליצר הזה.אני יכולה להסתיר ממטפלת עתידית מה שקרה,אבל זה לא נראה לי נכון. קשה לי להבין למה אנשי מקצוע פרטיים לא מקבלים מטופלים עם נטיות אובדניות.אני מבינה את עניין האחריות וההסתייגות,אבל כשאני חושבת על זה יותר,הרי שהאובדנות היא חלק מהפסיכיאטריה ומהפסיכולוגיה,אז למה ממדרים אותה? מיכל