להמשיך?

הי, כחלק מהטיפול אני צריכה לכתוב, לכתוב כל מה שאני מרגישה או חושבת. בהתחלה זה שיחרר עד לרגע שבו אני ממש לא יכולה להוציא יותר. אני מסתכלת על הדף, הוא מסתכל עלי ואני לא מצליחה להוציא כלום . זה כמו להתרוקן מכאב. קשה לי לקבוע פגישה, קשה לי להתחייב לטפל בעצמי, שכשאני לא שם אני מרגישה איכשהו יותר קל . עזבתי את הדף לעת עתה , עזבתי גם את הפגישות (לא פורמלית) אני פשוט לא מסוגלת להתקשר ולהתחייב על המשך. זה קרה בפתאומיות כזו שאני לא ממש יודעת מה עושים . יש בי את הצד הרציונאלי שמבין שאני צריכה עזרה בלדעת להכיל את כל הרע ויש בי את הצד שמסרב להרגיש ככה יותר. משום מה קל לי יותר לא להתמודד ובמקביל קשה לי המחשבה שאני מוותרת... שוב... אני לא בטוחה שהוא הבעיה . אני תמיד בורחת למוכר , תמיד מתרחקת , תמיד חושבת שלאף אחד לא אכפת ... אבל מה זה בעצם משנה... מעדיפה ריקנות? עדיין מתלבטת ... אני יודעת שהמצב לא ישתפר ככה . אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי ליפול שוב לחור שחור, כואב לי מידי. אני רוצה להודות לך, ענבל על ההרגשה שאת מייצרת בפורום , לא חשבתי שאוכל לשתף והנה אחרי הרבה מאוד זמן אני מצליחה. תודה.

ערב טוב תודה ששיתפת. אין לי כ"כ מה לומר.. את מודעת לעצמך, ליתרונות והחסרונות שבכל בחירה.. את פשוט מתלבטת, וזה טבעי. מקווה שתבחרי את מה שנכון לך. ואם לא, תמיד אפשר לבחור אחרת. ענבל