לענבל

מאוד לא מנומס מצידנו אף פעם לא לשאול מה שלומך...אז אני שואלת... קשה לי לווסת את עצמי. בא לי להציף את הפורום בהודעות של מצוקה ולצפות לתשובה מיידית! סתם יום קשה... בצהריים אחרי 3 קפה השתפר המצב רוח אבל עכשיו חזרתי הביתה וישר הדיכאון נוחת. אפילו שבערב אנחנו יוצאים עם חברים. למה הבין לבין כל כך קשה? לפעמים אני אומרת לעצמי שאני מתעקשת להישאר במקום הזה, הדיכאוני, ואז אני אומרת לעצמי : טוב אז עכשיו אני אפסיק ואצא מזה מיד! אבל זה לא עובד וזה עוד יותר מייאש ומדכא...גם אני כמו דפי רוצה אמא שתקרא לי חמודה ותדאג לי ותהיה בשבילי...גם בן זוגי יתום, ושנינו די אחד בשביל השני, אבל זה לא מספיק- הוא עדיין בן זוג ולא אמא... זה צריך להיות ככה? יכול להיות שאני מרגישה כל כך בודדה ונזקקת בתוך מערכת יחסים בריאה וארוכה? אל תהיה קשוחה איתי היום... אני אתפרק... יעל

הי יעל ..ובכל זאת את מצליחה יותר לווסת כאן בפורום, ובכל זאת את מצליחה להכיל ולהחזיק את ה'בין לבין', ובכל זאת את משמרת מערכת יחסים בריאה וארוכה על אף חלקיותה ועל אף הבדידות המורגשת גם בה.. אלה כוחות שלך, חוזק. האם את יכולה לזכור זאת ולהכיר בזה גם כשאת מרגישה שבירה וחלשה? ענבל

הי דורתי אני מנסה לשרשר הודעה שלי להודעה מאוד ישנה שלך,בתקופה שעדיין שמת מייל,ניסיתי גם אתמול ולא הצליח,מקווה שזו תגיע. יש לי מלא דברים להגיד לך,אבל אי אפשר בפורום.אם את רוצה,את יכולה לשרשר הודעה שלך למשהו שכתבתי בעבר (נגיד לפני חודש), ואין שם שותפים.ככה אני גם אראה וגם זה לא יעלה.אל תלכי אחורה מידי,לפני שאמא שלי נפטרה לא שמתי מייל.אם את רוצה את יכולה לשלוח לי כתובת מייל (אפשר גם ליצור אחת אם את חוששת מזיהוי). מקווה שההודעה תגיע,מקווה שתעני באיזשהוא אופן,גם אם את לא מעוניינת ביי דנה