כמה מילים

שלום ענבל, רוצה רק לומר שגם אני לא מרגישה כל כך בנוח להצטרף לשיחות שמתנהלות כאן.. מרגישה כאילו נכנסתי לחדר קטנטן עם מספר כסאות שמתאים בדיוק למס' האנשים שכבר יש, ואצטרך לכתוב פי 3 ממה שהייתי רוצה כדי להרגיש שהנכחתי את עצמי בחדר. די קשה לי להנכיח את עצמי באופן כללי, או כך לפחות אומרת המטפלת שלי.. ומאידך- במחשבה נוספת, אני אולי פחות זקוקה לך באופן הזה כרגע (או בכלל), אז אולי זה לא הוגן מצידי לגרום לאנשים אחרים להרגיש לא בנוח אם הם משתמשים בפורום באופן שמתאים לצרכים שלהם כרגע. אולי גידלו אותי לייחס חשיבות גדולה מדיי ל"מה יגידו השכנים", או ל"תתנהגי יפה", עד שמראש אני מגבילה את עצמי יותר מדיי. ואולי צריך איזו דרך ביניים בין מתן מקום מלא לצרכים, והתחשבות בצרכים נוספים- בכללם אלה שלך. אני מרגישה פליאה והשתאות מול כמה שאכפת לך. אין דברים כאלה, ענבל. את לא רק משיבה, את גם מדברת ופונה ושואלת שאלות.. הנוכחות שלך עשירה כל כך, שמפתיע שזה מקום וירטואלי. אני מודה שחלק מהזמן אני מרגישה שאת אולי צריכה להזהר ולשמור על עצמך, כדי לשמור כוחות ולהיות כאן מספיק זמן. מרגישה גם לפעמים בלבול מול הגישה שלך לחלקנו- כאילו גם את התבלבלת לחשוב שניתן לטפל גם כאן בפורום. קראתי את מה שכתבת וחשבתי לעצמי שאולי צריך לתת לזה צ'אנס. אולי אני מגבילה וחוששת שלא לצורך. אני דווקא כן מרגישה שאת יודעת בדיוק מה את עושה, ואולי אני היא זו שלא יודעת מה זה בדיוק "פורום טיפולי".. אז אני נותנת לזה צ'אנס :-) בואי נזרום עם הרוח החדשה שהבאת ונראה מה קורה... (רק שמרי על עצמך, לא למתוח שריר או להתעייף יותר מדיי..) אולי אכתוב בהמשך קצת יותר.. התכוונתי לכתוב משהו עליי ויצא משהו אחר.. להתראות בנתיים, מילה

למילה, סליחה על כך שאני קצת אובססיבית לכתיבה בפורום ושזה לא מאפשר לך לבטא את עצמך. אני פשוט עכשיו בתקופה מאוד לא פשוטה נפשית ותוסיפי לזה שאני צריכה לשבת ימים שלמים מול המחשב כדי לכתוב דברים. הפורום הוא המפלט עבורי מהמחשבות המטרידות, ולעתים הוא גם המקור למחשבות מטרידות נוספות. האינטיסיביות שלי עוד מעט תעבור כי אני ממש לקראת סיום הדברים שאני צריכה לכתוב ואז זה יאפשר לי לנתב אנרגיות למקומות אחרים, שלא נמצאים במחשב. באמת הסתכלתי לאורך העמוד וראיתי כמה כתבתי, ופשוט בתור בן אדם שלא מתקשה לקחת את המקום שלו אני הרבה פעמים לא רואה כיצד הדומיננטיות שלי פוגעת ולא מאפשרת לאחרים מקום... יעל

מילה שלום תודה על דברייך, הם חשובים לי מאד ואף עוררו אותי לחשבון נפש. התיאור שלך על תחושת החדר ובו מס' מקומות מוגבל הוא כה הפוך למה שרציתי לייצר, שזה כואב ממש. אני מאמינה גדולה בחופש הביטוי ובזכות הציבור לדעת, אבל אם הגישה הזו מרחיקה את הציבור או מאיימת עליו, אז מה עשיתי בזה? אני בהחלט אמשיך לנסות לחפש דרך ביניים שתתאים לכולם (או לפחות לכמה שיותר). מקווה שתוכלי למצוא כאן את מקומך ענבל

רק אומר שלרגע חששתי גם אני שבכתיבתי עשיתי את ההפך ממה שהתכוונתי.. לא התכוונתי לגרום ליעל להרגיש שאין לה לאן לפנות, או לך, ענבל, להרגיש כאב או צורך בחשבון נפש.. אני לא בטוחה אם הייתה לי מטרה ברורה כשהתחלתי לכתוב, אז קשה לי גם לתקן. רק אומר שאני מאמינה מאוד בך, ענבל, שתמצאי את דרך הביניים ומאמינה גם בניסיון הכנה והמרגש שלך, להעניק, עד כמה שתצליחי, חוויות מתקנות קטנות ומשמעותיות גם במסגרת הזו, המוגבלת. אני דווקא הייתי רוצה שתמשיכי באותו קו... גם אם רק מסקרנות :-). אני זקוקה היום לפורום פחות מבעבר, ובעבר חוויות כאלה, כמו שאני מרגישה שאת יכולה ורוצה לתת, שינו מאוד עבורי ועזרו לי מאוד. אז במסגרת המחשבות על פניו של הפורום כיצד, קחי בחשבון שנעים לי לקרוא כאן, וודאי אשתתף לעיתים כשאזדקק, אך הצורך שלי בפורום אינו עוצמתי ומסתער כמו בעבר, אז אולי זה לא הוגן לחשוב על שינויים שיתאימו לאנשים כמוני.. המטפלת שלי כל כך טובה לי שאני מרגישה ששווה לי לחכות לה עם המילים... מילה או שתיים אולי בכל זאת תזלוג לי לכאן.. מילה