לענבל

עברתי לשלב הדפרסיבי, אני כל הזמן עם תחושת עצב ומועקה נוראיות, וזה כבר בלתי נסבל. אני מנסה לחשוב איך להרגיע את עצמי ומה שעולה לי לראש הן לא אופציות חיוביות. אני טרודה, אני מרגישה תחושת מוות בתוכי. אני מרגישה שעכשיו אני מתאבלת על כל כך הרבה דברים שהיו פעם, מזמן. אבל זה קשה להסתובב עם תחושה של מוות כששום דבר אובייקטיבי לא קרה. אני יכולה למלא את היום שלי בפגישות אבל אין לי כוח לראות אנשים (וגם אין כסף), אין לי כוח להעמיד פנים שהכל בסדר מעבר למינימום הנדרש. הגרון שלי נקרע מהצורך לבכות ולצרוח. אני לא יכולה יותר. המילים אפילו לא מתחילות לתאר את התחושה בה אני נמצאת. אני צריכה עזרה ולא יודעת מה ואיך. יעל

יעל אמרתי לך בעבר, ואומר לך שוב - נשמע לי שאת צריכה טיפול. את פונה אליי לכאן, את כותבת למטפלת, בוכה על כתף בן זוגך.. אבל כל אלה מספקים הרגעות ונחמות רגעיות, אם בכלל. את צריכה טיפול. במקום זה, לקחת הפסקה מטיפול שכבר היה קיים, ובכך הוספת על גבך גם את קושי הפרידה מהמטפלת - כאילו משאך לא כבד מספיק. דאגי לעצמך, שמרי על עצמך, (ודרך אגב, גם הסמים לא עוזרים) ענבל