מצב חירום במהלך טיפול

שלום שרון, אני במצב מאד קשה מרגישה רע לגבי עצמי,עצוב לי,מרגישה שאין טעם בחיים האלה.אני בטיפול כמה חודשים.ביקשתי פגישה דחופה למחר בגלל התחושות הקשות והיא אמרה לי שאין לה שום שעה וזהו.לא ניסתה למצוא פתרון אחר או לעזור לי.נראה כאילו בכלל לא אכפת לה ממני.כואב לי שרון .

מ. שלום, זו חוויה לא נעימה ומאכזבת שאת במצוקה והמטפלת לא מוצאת זמן עבורך או מנסה לעזור. זה מכאיב כאשר נוצרת תחושה (אפילו אם היא לא נבדקה עדיין) שלא אכפת ממך. אולי יש בקשר ביניכן גם חוויות אחרות, חיוביות יותר, מהחודשים האחרונים, שאת יכולה להסתמך עליהן. יש מצב שבאמת לא היתה לה אפשרות לפגוש אותך וזה לא מחוסר אכפתיות. יש מצבים בהם עולה הרגשת יאוש ועצב המציפה ולא נותנת מנוח. אני מקווה שתמצאי מקום לדבר על כך (כמו שעשית כאן בפורום) וזה ירגיע ולו במעט עד הפגישה הבאה עם המטפלת שלך. בברכה, שרון

שרון אני מקווה שתגיבי בהקדם.אני מיואשת .בחודש האחרון אני לא בטיפול סדיר בשל חוסר זמן שלי להגיע ויש עוד סיבות שאני לא רוצה לפרט ולהיכנס למקומות האלה בפורום.המטפלת שיתפה אותי בעובדה שזה מפריעה לה שאני לא מגיעה באופן סדיר למרות שהיא יודעת למה שיתפתי אותה ,הסברתי לה,התרעתי על תקופה קשה ועל כך שאיני יכולה לבוא פעם בשבוע כמובן באופן זמני וברגע שיתאפשר אני יותר מאשמח לבוא לפגישות פעם בשבוע,כי אני מאד זקוקה למטפלת ולטיפול ולמסגרת ולפגישות הקבועות אבל לצערי הרב נבצר ממני להגיע.המטפלת אומרת שככה אי אפשר לקיים טיפול טוב והיא הודתה בפני שזה מרחיק אותה,יש לציין שכשאני מגיעה ונוכחת היא נמצאת שם בשבילי גם מעבר לפגישות ,למרות שקרו מקרים שהיא אכזבה אותי מאוד ושיתפתי אותה .מה שקרה אתמול נפגעתי ממנה והרגשתי שהיא לא מקשבה לי ולא מבינה אותי איימתי בהתאבדות כי הרגשתי נורא רע והיא הודיע לי חד משמעית שמרבית הסיכויים שהיא לא תקבל אותי בחזרה לטיפול.כי אני מאיימת. שלחתי לה אינספור אס אם אס,ואי מיילים ,התנצלתי ,ביקשתי להגיע לדבר על הדברים בארבע עיניים היא לא מוכנה אמרה שתחשוב על זה. אני מרוב ייאוש הצפתי אותה בהמון אי מיילים והודעות כי קיוויתי שהיא תבין ותקבל. אבל במקום זה נראה לי שרק החמרתי את המצב עוד יותר כי היא לא מגיבה לי. יש לי כמה שאלות. 1.מה לדעתך ההפרעה שלי?למה עשיתי את מה שעשיתי ולמה אני מתנהגת ככה? בחיים האמיתים זאת אומרת מחוץ לטיפול יש לי קשרים טובים עם אנשים ועם הסביבה אז למה בטיפול זה לא קורה? 2.האם ניתן לשכנע אותה לתת לי הזדמנות לתקן ? ואיך אפשר לשכנע מעבר למה שכבר ניסיתי היום? 3 .במידה והיא לא תסכים איך אני אצליח לתת אמון שוב בפסיכולוגים? האם זה יכול להיות שאני פשוט לא מתאימה ולא יכולה להיות בטיפול ? 4.איך אני יכולה להתמודד עם הדכאון בנתיים? ככל שהזמן והשעות עוברות אני יותר ויותר שוקעת ומתקשה לסבול את הדכאון. אני בדרך כלל בנאדם חזק אבל היום אני שבורה לגמרי בתודה