בדידות

שלום ד"ר רובינשטיין אני מרגישה נורא, ואני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה לבד. אמנם יש לי הורים ואחים, אבל אף אחד מהם לא יודע מה עובר עלי. בילדותי חוויתי דברים קשים, ואף אחד לא יודע מזה. הסוד שלי שמור עמוק בתוכי, בתוך כספת שאף אחד לא הצליח לפתוח עד עכשיו. אני מרגישה שכל המכרים, החברים התרחקו ממני. כל אחד מצא את בן זוגו לחיים ואני נותרתי מאחור, לבד. ההרגשה הזאת נוראית. כל - כך כואב לי, כואב לי שאני לבד, כואב לי שחברים התרחקו, כואב לי שהמשפחה לא יודעת כלום, כל - כך כואבת הבדידות... אז אני בוכה הרבה, כדי "להשתחרר" קצת, ואני אומרת לעצמי שאני לא צריכה אותם, אני לא צריכה אף אחד, אני יכולה לבד... וזה עוזר, עוזר עד ששוב אני מרגישה את הצביטה בלב. הכאב הזה לא עוזב... מה לעשות????

שלום שלי, ייתכן מאוד שהדברים הקשים שחווית בילדותך אינם מתאימים להתחלקות עם הקרובים אלייך בשלב זה. בכספת שומרים בדרך-כלל דברים יקרים לנו והשאלה היא האם את חשה איזו שהיא מחוייבות או נאמנות כלפי האדם שעולל לך את הדברים הקשים. בגלל הקושי להתחלק בחוויות קשות מסוימות עם הקרובים לנו, קיימים אנשי מקצוע שהם גם יותר אובייקטיביים ואינם מהווים צד בעניין ואני מציע לך מאוד לפנות לטיפול מקצוע. כמו כן, ניתן לקבל עזרה בשלב ראשון באופן אנונימי באתר הבא, המנוהל ברגישות רבה: http://www.macom.org.il/ בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין