בעיות עם חמותי ובתה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

31/08/2009 | 00:54 | מאת: תמר

שלום רב, ממצב זה אני סובלת המון זמן, מיד לאחר החתונה (3 שנים), חמותי ואחת מבנותיה לא מפסיקות להצית את בעלי נגד,בצורה סמויה וגלויה, שבעקבות כך הוא כועס, ולפעמים אנו רבים. בעלי מופנם ואינו כנה איתי, אך בסופו של דבר דרך דברים ששמעתי וחוויות שחוויתי אני יכולה להבין את המניעים של התנהגות בעלי. גם אני כועסת, אני לא אשה שאוהבת לוותר, אמנם אני מתרחקת ממנה ומנסה להציב כמה שאוכל גבולות, אך לצערי היא מתערבת בחיים שלנו ובחיים של כולם, היא תמיד רוצה שאעזור לה אך אף פעם לא מודה לי על זה או מעריכה את זה, הקשר בין חמותי ובעלה מרוחק ומנוכר והיא מעדיפה את הבנים שלה במקום בעלה, כלומר אם היא רוצה לנסוע אז עם בעלי ולא בעלה וכו'הבת שלה ככל הנראה מקנאת.. אני לא סתם אומרת עברתי מספיק חוויות מתסכלות בגללה, היא זורקת משפטים לבעלי כמו"אתה לא רב עם אשתך?". המצב מחמיר גם שאני מנסה להתרחק ככל האפשר..אני מתרחקת בגלל סיבה פשוטה- לא טוב לי שם. בעלי כועס בגלל זה כמובן בגלל שאמו רוצה שאני אשב אתה שעות לפטפט ואני לא מוכנה. בנושא אמו קשה לדבר עם בעלי, אני לא יודעת מה לעשות אני מאד סובלת וכועסת ולא יודעת איך להגיב, להתעלם? להתנגד? להתרחק? לוותר? יש לציין כי הקשר שלי עם בעלי הוא חזק, אני אוהבת אותווזה הדבר היחיד שמציק לי. יש לציין כי אני נמצאת בחברה מסורתית יחסית.אני מחכה למשוב שלכם, אני זקוקה לו מאד,

לקריאה נוספת והעמקה
31/08/2009 | 09:44 | מאת: שרון קורן-לזרוביץ

תמר שלום, המצב שאת מתארת לא קל, נראה שלהיות בקשר עם חמותך דורש ממך מאמץ והתמודדות עם מצבים קשים. פעמים רבות במהלך שנות הנישואין הראשונות נדרש מבני הזוג תהליך של בניית הקשר ביניהם מול משפחת המוצא. כנראה חמותך אכן קשורה אליו מאד, ומה שקורה ביניכן זה הביטוי לכך. נראה לי שסה"כ את עומדת בכך בגבורה, כלומר- לא מוותרת במקומות בהם את לא חשה נוח, וזה חשוב. את בונה עתה את הקשר העתידי איתה ומבהירה את מקומך ואת הגבולות שלך ושלו. עליך לזכור שבעלך בחר בך, וזה כשלעצמו אומר הכל. יתכן שהוא זקוק למישהי חזקה מול אמו , שתעזור לו בתהליך הפרידה ממנה (פרידה סמלית, במובן שכעת קודם עומדים חייו ואשתו ואח"כ אמו ואביו. ובמובן זה לא יהיה זה נכון לאפשר לאמו לנסוע עמו לחופשה במקום עם בעלה). אינך צריכה להתעלם או לוותר, עליך למצוא דרך עדינה אך עקבית לשוחח עם בעלך על רגשותיך, לבקש את תמיכתו במקומות שניתן, לסמוך עליו שיבין. אני מקווה ומאמינה שעם הזמן הדברים יירגעו וגם את וגם היא תהיו פחות מאוימות זו מזו ויימצא שביל זהב לקשר סביר. בברכה, שרון

מנהל פורום פסיכותרפיה