שאלה

היי שרון, אני מקווה שלא אבלבל אותך בשאלות שלי, ולא בטוח אם יש משהו לעשות חוץ מלתת לזמן לעשות את שלו. אני בת 28, כמה חודשים אחרי פרידה מזוגיות של המון שנים. בהתחלה היה לי מאוד קשה להסתגל למציאות חדשה ולא רק במובן של אין זוגויות אלא בעיקר במובן של איבוד האהבה שקיבלתי כל כך הרבה שנים. אין ספק שהקשר הזה היה מאוד משמעותי לי מהבחינה שהורעפתי בהמון אהבה מבן הזוג, למרות שהקשר הזה היה רבוי בריבים ופרידות. השנה האחרונה של הקשר היתה הקשה מכולן כי לאורך כל התקופה האהבה הרבה שקיבלתי דעכה לה והיה לי קשה עם כך. לפני 4 חודשים הקשר נגמר סופית למעט חזרה אחת של כחודשיים אך זה כבר היה כל כך שונה ולכן לא מחשיבה את הזמן הזה. אני כן מרגישה שמצבי יותר טוב משהיה לפני 4 חודשים, בעיקר כי היה לי שנה "להתכונן" למצב הזה. אני כן מרגישה שאני מתחילה להשלים עם המצב, שמה שהיה כבר לא יחזור, שרגשות לא יתעוררו שוב כשהיו, אך עדיין כואב, אני אוזרת כל יום כוחות להסתגל למציאות חדשה ישנה, ולפעמים זה מצליח אך הבעיה הגדולה שלי היא שאמנם מצבי טוב יותר לדעתי בעיקר בגלל שכאשר האקס חי יותר במובן - פחות אפאטי אליי וזה נראה די בבירור שאני עדיין בליבו, אז מצב רוחי משתפר ומרגישה חזקה יותר ואופטימית (לא לגבי חזרה, אלא לגבי העתיד באופן כללי) אך ברגע שהוא שוב נעלם לי מבחינת רגש אני שוקעת שוב אמנם לא באותה עוצמה של ההתחלה. השאלות שלי הן כאלה: אני פוחדת שהכאב הזה ישאר עוד הרבה מאוד זמן, שהתלותיות שפיתחתי אל האהבה שלו לא תעבור כל כך מהר אם בכלל, שאם לא תהיה לי אהבה חדשה אני אשאר תקועה בעבר הרבה מעבר לרצוי גם אם לכאורה אחזור לשיגרת החיים עדיין יהיה לי מקום כואב בלב על האובדן. איך אני יכולה לדעת אם אני בכיוון של החלמה? איך אדע שלא אתרסק שוב אם הוא יעלם והפעם לתמיד מבלי להראות מדי פעם רגש אהבה? איך משתחררים לגמרי מהקשר? דבר נוסף שמפריע לי הוא שכפי שכבר ידוע לכולם, כאשר אנו בסערת רגשות אנו נוהגים בצורה לא רציונלית אלא אמוציונלית. אני יודעת בוודאות שאם היה ניתן לי התסריט של המציאות שאני חיה בה עכשיו לפני כמה שנים כשהכל היה ורוד, הייתי יודעת בדיוק מה לעשות ולא לעשות במצב הנוכחי. לכן, איך אני יכולה להתבונן מהצד ולדעת בדיוק איך לפעול ולא לעשות ולא להתפתות לעשות מהלכים ממש לא מועילים מכיוון שאני בתוך הסיטואציה? איך אפשר להזכיר לי את התקופות הרבות והארוכות שידעתי שאני כבר לא ממש אוהבת או מאוהבת, לא כל כך נמשכת ומסתכלת עליו ואומרת לעצמי שהוא ממש לא מושך.. עכשיו, כשאני נזכרת אני יותר זוכרת את הימים ואת התקופות שכן נמשכתי וכן רציתי, בייחוד כשאנחנו נפגשים עכשיו והוא נראה טוב (אם למשל השקיע לפגישה, לעומת אז כשגרנו והיה יותר מוזנח) אז אני בכלל מבינה שאני עדיין נמשכת וכנראה גם קצת אוהבת. נ.ב- הייתי כמה פגישות בטיפול מיד לאחר הפגישה, אך לא אוכל להמשיך בו מסיבות כלכליות וגם אני לא בטוחה שזה עזר לי, למעט הסחת דעת קצרה של כמה שעות. תודה מבולבלת

מבולבלת שלום, אני נוטה להסכים עם משפט הפתיחה שלך שיש לתת לזמן לעשות את שלו. פרידה לאחר שנים ארוכות היא קשה. יחד עם זאת נראה לי מדברייך שאת שלמה עם כך, שמשהו בך יודע שזו לא היתה האהבה אותה את מחפשת ולכן העזת ונפרדת. תמיד יהיו לך רגשות כלפי בן זוג שהיית עמו כל כך הרבה זמן וגם געגוע לתקופה, זה טבעי. תני לעצמך זמן להתאוששות, אולי לאט לאט אפילו תתחילי להנות ממצבך, שאת פנויה לצאת שוב, לבלות, נשמע לי שזו חוייה שלא כ"כ התאפשרה (כוונתי כפנויה..) בשנים האחרונות. (אגב, כדי להקל על עצמך, לא הייתי נפגשת עמו בינתיים, לתת קצת אפשרות להתרחשות של פרידה בתוכך.) מקווה שיעבור בקלות כמה שניתן, שרון