מקווה שהגעתי למקום הנכון

תחילה אתחיל בכך שאני בת 26, יש לי חבר 3 שנים, אהבה שניראת על פניו אהבה ענקית וגדולה, רוב חברותיי מקנאות בי. "החבר החתיך שלך". "איזה מושלם הוא." איך אתם עדיין אוהבים כמו ביום הראשון"? אבל רק על פניו. אפילו לחברות הטובות שלי אני לא מעיזה לספר, שאני בעצם עדיין מאוהבת, וחולמת על האקס. קשר של שנתיים שהתסיים מרצוני, או יותר נכון אני ביקשתי לסיים, כי אהבתי אותו אהבה מטורפת, (כנראה שאני מטורפת אם אני עדיין אוהבת אותו), והרגשתי שאנחנו במעין שיגרה, ואולי הוא לא אוהב אותי אותו דבר. אז הייתי שונה מהיום. פחות בטוחה בעצמי, מאד תלותית בו, פחות בשלה, פחות עיצבתי את האני העצמי שלי. היום אני אדם אחר לגמרי, אבל כל צעד שעשיתי מאז הפרידה אני רוצה שהוא ידע. אני מתקדמת, מתפתחת, מצליחה, אבל עם כל צעד הוא הכוח שלי, וכל צעד שאני עושה אני מקווה שיגיע אליו. אני מתעוררת איתו במחשבות בבוקר, והולכת לישון איתו בלילה. ומתייעצת עם חבר שלי על כל דבר , אבל בתוך תוכי שואלת את עצמי "מה האקס היה אומר" הוא מוביל אותי, מנחה אותי ואני מרגישה הרגשת החמצה ענקית, שאני לא יכולה לחיות איתה. אני חיה עם חבר שלי המדהים ואוהבת אותו, אבל הלב אוהב יותר את האקס. האקס שלי נשוי היום. ויש לו כבר 2 ילדים. אני עדיין שומעת עליו לפעמים מחברים שהיו פעם משותפים שפוגשים אותי וכואב לי כואב לי נורא. אני לא הצלחתי להתגבר על זה כבר 6 שנים אחרי. אם יש לכם עצה טובה, אשמח

לילך שלום, את מתארת קשר משמעותי עם החבר הנוכחי, אהבה, חברות, את מתארת שאת עצמך התפתחת והשתנית, מתקדמת ומצליחה. יחד עם כל זה יש איזה חוסר יכולת רגשית להניח למה שהיה, לאהבה שאת בחרת לסיימה מסיבותייך שלך..ניכר שהעניין הפך למשהו אובססיבי מעט, אולי הרבה מעבר למציאות, כמו הפכת זאת לדבר האידיאלי שאם היית בוחרת בו- היית מאושרת יותר. עברה לי מחשבה שאולי גם בקשר הנוכחי, למרות שאת אוהבת מאד את בן זוגך, את יוצרת (באופן לא מודע) מצב רגשי שלא מאפשר לך להתמסר לו עד הסוף, יש מישהו ביניכם. כמו שעם החבר הראשון עצרת במקום בו הרגשת שזה תלותי מדי עבורך, וחתכת.. האם יתכן שבעצם מה שאת חוששת ממנו זו המחויבות הטוטלית לגבר אחד, ליחסים אינטימיים, וכן, הכוללים גם תלות. אלה מחשבותי. אולי לאחרים יש דעות נוספות.. בברכה, שרון

שרון, את כל כך צודקת. לא ציפיתי לתשובה כל כך מדוייקת. אני מרגישה שעלית עליי. קראת אותי כמו ספר פתוח. המילה "אובססיבית" הייתה לי קשה. אולי כי הדחקתי קצת ורציתי לחשוב שזה פחות נורא ממה שזה, ושזה טבעי, אם זה קורה לי. דבר אחר שאמרת זיזעז אותי אפילו יותר. שאולי אני יש לי בעיה עם קשר אינטימי עם בנאדם 1. עד כמה שזה מפחיד, יכול מאד להיות. הרבה דברים בעבר, וגם העובדה שנפגעתי כל כך מהאקס, גרמה לי לפתח צורך בלתי נגמר לרצות שכולם יאהבו אותי. אומנם עשה אותי בנאדם מאד טוב, אבל יש לי תלות לא ניגמרת באהבה של כולם. חייבת לדעת שכולם אוהבים אותי. אבל כולם. חוששת נורא שגם החבר הנוכחי יעזוב אותי, אני חיה חיים כפולים, איתו ועם האקס בראש, ואולי בעצם משולשים, כי אני ניפגשת עם אדם נוסף ולא מצליחה לנתק ממנו קשר, למרות שאני מעדיפה בהרבההה את חבר שלי, אבל רק בגלל שאני חוששת שלא יאהב אותי יותר. אני חוששת להרגיש שוב החמצה גם אם אוותר עליו ושלא תהיה דרך חזרה. את צדקת בכל מה שאמרת שזה מפחיד. האם אמרת לי בעדינות שאני צריכה לפנות לטיפול כלשהו? אני אדם מאד פתוח ואין לי בעיה לדבר על הדברים עם אנשים מסויימים מאד הקרובים אליי, ובד"כ הם גם מבינים אותי. אבל האם זה באמת משהו שצריך טיפול מקצועי יותר או שזה משהו שיחלוף עם הזמן, כמו שאומרים "הזמן הוא התרופה" כמו שהאמנתי עד היום. הייתי כבר אצל רבנים, ועברתי דרך ארוכה מאז, התפתחתי ויש לי קשר נפלא עם אהוב, זה נראה כאילו קצת התגברתי אבל אולי לא? נכון שיש את זה שאני מתראה איתוף, אבל שוב זה נובע מחשש לחזור למצב הקודם בו הייתי לבד, ולנתק ממנו אני לא יכולה כי חוששת ששוב תהיה ההחמצה

לילך שלום, לא התכוונתי לרמוז על עניין ההליכה לטיפול. זו החלטה שלך. מצטערת אם דברי היו מעט חזקים עבורך. נראה לי כי קשה לחיות חיים כפולים, זה מכאיב ומעייף ומונע ממך קשר מלא ומעשיר כפי שיכול להיות עם בן זוגך. נראה שבתחומים מסוימים התגברת והתקדמת, ובנושא הזה של יכולת להתמסר או להיות מחוייבת לאדם אחד (עם כל החרדה שזה מעורר) יש עדיין קושי. אולי המבחן למידת הקושי של העניין הוא בדיקת האפשרות (עם עצמך קודם) של ניתוק הקשר עם האדם הנוסף, והתמודדות עם החרדה שזה מעורר. תחשבי גם כמה שנים תוכלי לחיות עם ההסתרות הללו ולהעמיד פנים לעצמך שהכל בסדר. זו הבחירה שלך ואת יודעת מתי הדברים מגיעים למבוי סתום הדורש התערבות מקצועית. אני מקווה ומאחלת לך שתמצאי את הדרך לחיים כנים ומלאים עם אדם אהוב שתבחרי. בברכה, שרון