עזרה

שלום וברכה, קיימת בראשי מחשבה שלא יוצאת ממני על אדם מגעיל ומזלזל שגורם לי להרגיש רע, להרגיש מושפל ומבויש. עבדתי במקום מסויים במשך חודש ומי שהיה אחראי שם היה פשוט בנאדם מתנשא, מתייחס בזלזול, גס רוח, בוטה וכו'. אחרי תקופה של חודש החלטתי לעזוב את העבודה, גם בגלל דברים אחרים אבל בעיקר בגלל היחס שלו. עברו בערך חודשיים מאז, ואני מרגיש שדי נפגעתי ממנו, מרגיש די מתסוכל ומושפל. אף פעם לא הרגשתי כך. לא יודע איך אחרים הרגישו כלפיו, והיו מקרים שחשבתי להעיר לו על כך, אבל בחרתי להבליג ולהתעלם, ובדיעבד אני מרגיש די מתוסכל שלא הערתי לו. בנוסף היה עוד מקרה ששנינו היינו צריכים לבצע משימה ביחד, ועצם זה שלא חיבבתי אותו ולא הרגשתי נוח בחברתו ולא הערכתי אותו כאדם, לא בקשתי ממנו עזרה ואני זה שביצעתי את רוב העבודה, והוא לא הציע את עזרתו ופשוט התעצל. וכמובן שאני מרגיש תסכול רב, "פראייריות" וכו'. והוא פשוט כבר כמעט חודשיים שלא יוצא לי מהראש ואני מרגיש כלפיו זעם נוראי. ומרגיש רע וחוסר אונים. ובאמת שלא יודע מה לעשות. לא יודע איך שאר העובדים הרגישו כלפיו, אבל נראה שאני קבלתי את זה הכי חזק. לא יודע מה זה אומר ומה זה מעיד עלי.

היי יוני, יש אנשים בעולם שלנו (למעשה כמעט כולנו...) שמרגישים רע עם עצמם והדימוי העצמי כמה שזה נראה כלפי חוץ מופרך- נמוך ובלתי יציב. הנושא הוא כמובן דרך ההתמודדות עם העניין. אחד הפתרונות הבעייתיים הוא הורדת ערך האחר כדי לחוש בעל ערך- כלומר להקטין את האחר כדי לחוש 'גדול' וחזק יותר. ואז דרך ההשלכה- אותו אדם בעצם מעביר לך את תחושת הזלזול שחש כלפי עצמו- כדי שלא יצטרך להתמודד איתה בעצמו. שינוי משחק התפקידים הזה הוא כ"כ נפוץ וכ"כ מתעתע עד שנדמה לנו באמת שאנו הקטנים והמושפלים ושאנחנו נכנסים לתוך מערכה שאין בה צדק (איך יתכן שדווקא הפוגע נותר בעמדת עליונות...?). אני לא חושבת שהגבת רגשית באופן בלתי ראוי. התחושות שלך מאוד מוצדקות. אבל להרגיש בתפקיד הקורבן חסר האונים, חסר מילים ויכולת להגיב- זה בהחלט לא פשוט. ונראה לי שהרגישות שלך לנושא מבטאת את הצורך שלך בחיפוש הגינות וצדק, אבל היא מעוררת אצלך גם צורך בפתרון שיכול להיות פנימי- עם עצמך, או חיצוני מולו. לפעמים כתיבה של מכתב יכולה לעזור לך לומר את המילים שלא הצליחו להאמר, להגיב, לנקוט עמדה, גם בלי לשלוח- ואז לשוב ולקבל את אותה עוצמה שנעלמה.

יוני שלום, לאף אחד לא נעים לשהות בחברת אדם כפי שתיארת, בוודאי שלעבוד עם אדם כזה בתור אחראי זה מתסכל ומעכיר את מצב הרוח. מאחר והחלטת לעזוב מקום עבודה זה, הרי שבכך שמרת על עצמך ועל תחושת הרווחה שלך (הרגשית, כוונתי). לגבי הזעם שאתה חש וחוסר האונים- כאן יש מקום לשאול עצמך מה כל-כך טילטל וחדר לעומק רגשותיך. יתכן והוא מעלה חוויה נשכחת מהעבר, יתכן שאתה רגיש באופן מיוחד לסוג כזה של אנשים..אני משערת שאתה לא היחיד. נסה לומר לעצמך שהוא כזה לכולם ולא רק כלפיך, זה לא בגלל משהו בך שהכל קרה...ותן גם לזמן להרגיע את העניינים. אם כל זה לא עוזר, אולי החוויה נגעה באיזה נקודה רגשית כואבת שאינה נותנת מנוח וחשובה לברור, ואז יש מקום להתייעץ לגבי כך. בברכה, שרון