געגוע

שלום שרון איך מתגברים על געגוע? כתבתי לך שסיימתי טיפול לפני כחודש, אבל אני נורא מתגעגעת. אני מנסה לתת לזמן לעשות את שלו, וזה ממש קשה וכואב. ההרגל הזה של לספר לה דברים, לקבל חום, איך נפטרים ממנו? החיים שלי בכלל לא רעים ולא חסר לי כלום, וההתמודדות שלי טובה, אבל נשאר הגעגוע. אני בטוחה שכבעלת מקצוע יש לך איזה כלי שאיתו את מתמודדת עם געגועים למטופלים/ אנשים משמעותיים לך. אולי תזרקי לי איזה טיפ? תודה

שלי שלום, לכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד עם געגועים. לכן אין כאן עניין של טיפ זה או אחר. חשבי מה הדבר שעוזר לך במצבים כאלה, אני משערת כי נפרדת בעבר מאנשים שהיו חשובים לך, מה הדבר שעוזר לך? אפשר לדבר על כך עם חברה, לשמוע מוסיקה, לכתוב, לצייר, ללכת לים או סתם להיזכר בדברים שהיו לכן- הכל לגיטימי. אינך צריכה להבהל מהגעגוע, הוא חלק טבעי ממה שקורה כאשר נפרדים, ולאט לאט הוא יירגע. בברכה, שרון

תודה על תגובתך. אכן, אני מתמודדת בצורה שבה אמרת - עי פעילויות שונות. נורא מעניין אותי איך המטפלים מתמודדים עם כל הפרידות שהם חווים. הרי אנינפרדת רק ממנה, והיא כל הזמן צריכה להפרד מאנשים , שאני מניחה שחלקם היו משמעותיים לה (כנראה פחות ממה שהיא הייתה בעבורם), אבל בכל זאת נראה לי חוויה מאוד קשה להתמודד עם פרידות שברובן או בכולן את כמטפלת לא בוחרת להפרד, אלא נפרדים ממך. והיא הסבירה לי את זה כמו שמשחררים ילד לעצמאותו, אבל בכל זאת זה לא נראה לי דומה. עם הילד אתה ממשיך להיות בקשר קרוב גם כשהוא מתרחק ממך, ומהמטופל אתה מתנתק. אולי זו רק החוויה שלי שנראית לי עוצמתית וקשה, ואולי מרוב פרידות את כבר לא מרגישה או שאת מקהה את הרגשות שלך? סתם מחשבות שמעניינות אותי, אם לא אכפת לך לענות...