צריכה עצה

שלום לך שוב ההודעה שלי לגבי ההתייחסות לחדר הטיפול כמקום ההתעללות בגלל העלאת הזכרון בחדר הזה- לא הייתה מקודם, אולי היה משהו דומה אבל לא אני. לגבי שאלותיך. אני כן שיתפתי את המטפלת והיא ניסתה כל מיני דרכים על מנת להקל עלי, כמו שינוי ב-SETTING, וכל מיני דברים אחרים, אבל שום דבר לא עוזר. ברגעשאני נכנסת לחדר אני נתקפת חרדה ורק מנסה לברוח - לפעמים מצליחה ולפעמים לא. אני כבר מתביישת ללכת, לקחתי הפסקה כבר כמה שבועות, ואני צריכה לחזור בעוד יומיים אבל נראה לי שאני אבטל. לא מצליחה להישאר בחדר. מה את מציעה?

ג.מ שלום, ראשית, סליחה על שחשבתי אותך למישהי אחרת.. את מתמודדת עם תחושות לא קלות, ונשמע לי שהמטפלת מבינה זאת ומנסה לעזור לך בכך. לא הייתי מבטלת את הפגישה במקומך, אלא מנסה ללכת ולבדוק מה קורה. שאלי את עצמך איך את מרגישה עם המטפלת עצמה, והאם היית מוכנה לוותר על הקשר עמה, כאשר היא האדם הראשון (אם אינני טועה) שיכולת להחשף בפניה ולשתף אותה במשהו אישי וקשה שעברת..אולי חלק מההתמודדות עם עברך תתרחש אם וכאשר תצליחי להתמודד עם מה שקורה בחדר הטיפול. אני מאד מקווה שהזמן שעבר יאפשר לך הסתכלות וחוויה אחרת בטיפול. בברכה, שרון

תודה לך הבעיה שאני לא מצליחה להעביר לך עד כמה החוויה בתוך החדר הפכה למשהו כואב ובלתי נסבל. מספיק שאני אשמע את קול המטפלת בטלפון ואז החוויה חוזרת. אני לא רוצה לעזוב אותה, אני יודעת שהיא לא קשורה למה שהיה, אבל משהו בתוך תוכי קשר אותה והחדר והזמן לא עושה את שלו. למשל, אם אני יודעת שאנחנו נדבר על נושא אחר אז אין לי בעיה, אני יושבת בשקט ומקשיבה אבל ברגע שאנחנו חוזרים לנושא אני נתקפת חרדה ומספיק לי שנייה אחת בכדי לברוח מהחדר. (היא תמיד מנסה להיות מוכנה לבריחה שלי אבל לא ממש מצליחה). אני ממש לא יודעת איך להתמודד. ואפילו בפעמים שהיא תפסה אותי ונאלצתי להישאר, אני מתנתקת לדמרי, לא מקשיבה, כלום, רק מתכנסת בתוכי עד שהשעה נגמרת. אני מנסה לפעמים לשחזר בבית את מה שהיא אמרה שם וכלום לא זוכרת. עצות? כיוון.?עזרה?