הצד השני

שלום שרון, סתם תהיתי לעצמי איך המטפלים מתמודדים עם פרידות של מטופלים. אני מניחה שחלק מהקשרים הם משמעותיים עבורם, ובכל זאת לטובת המטופל הם צריכים לשחררו ברגע הנכון. האם גם אצל המטפל המטופל (המשמעותי)נשאר בזכרון , והוא מתגעגע אליו (למרות שהוא לא יכול לעשות כלום בנידון), או שמפתחים (או אולי לומדים)איזו מיומנות איך להמשיך הלאה בלי שישפיע עליהם? אני בטוחה שחלק מתשובתך תהייה - למה את שואלת - והתשובה היא שנפרדתי מהמטפלת בצורה הכי טובה שיכולה (אם יש כזה דבר), ובכל זאת קשה לי להוציא אותה מהראש שלי , ואני תוהה מתי זה יעבור גם לי, והאם גם היא חושבת עלי, או שכבר שכחה אותי (עבר חודש). אם תוכלי לענות מנסיונך מהצד של המטפל אודה לך. שבוע טוב שרית

שרית שלום, תהייתך על מה קורה בצד השני מובנת, וכאשר קשר הינו משמעותי חודש הוא זמן קצר, לפחות בעיני. מאופן שאלתך אני מרגישה כי את יודעת שקשר משמעותי הינו כזה לשני הצדדים. אני חושבת שהיום מתאפשר יותר דיבור על ההדדיות בקשר ועל היות המטופל משמעותי עבורנו כפי שאנו עבורו. נראה לי שאת שואלת איך ממשיכים הלאה, האם גם המטפלת חושבת עליך כמו שאת עליה, מתגעגעת, זוכרת.. איני יכולה לענות בשם אחרים, אוכל לשתף אותך מנסיוני שהמטופלים נשארים תמיד בתוכנו, גם אחרי שנים ארוכות, קצת כמו ילדים שגדלו ויצאו לדרכם, אנו מקווים שהם מסתדרים וממצים את עצמם. אני חושבת שזה בסדר שהיא בראש שלך. זו דרך לשמור על מה שיש ביניכן עד שתזדקקי לכך פחות ופחות.. בברכה, שרון