לא מבינים...

שרון שלום. אני נמצאת בטיפול כמעט שנתיים, יש לי אח שצעיר ממני בכמה שנים, אנחנו מאוד קשורים ומדברים כמעט על הכל. סיפרתי לו על הטיפול ומה אני עוברת.. אך כל זמן הוא טוען שאני סתם 'חופרת' כהגדרתו ומאשימה את הוריי ללא הרף. הוא טוען שלא צריך לחפור יותר מידי, שזה לא טוב, שלא מותיר לפצעים להגליד. פעם סיפרתי לו כמה אני אוהבת את המטפלת שלי וקשורה אליה. הוא ענה לי: "את צריכה לקחת דברים בפרופורציה ולהבין שהיא רק מטפלת שלך ותו לא!" אחי ללא ספק חושב שאני צודקת בעניין הילדות הקשה, אך לדעתו זה חסר טעם לחפור ורק מביא לדיכאון. הוא אמר לי לא פעם להפסיק לטחון ולהפסיק עם האשמות שלא מובילות לשום מקום ויש להביט רק קדימה! מצד שני, אני מרגישה שהשתנתי, שנולדתי מחדש, שהטיפול עוזר לי מאד! שלמדתי לאהוב את עצמי.. היא הפיחה בי חיים! המטפלת שלי אמרה לי שבתקופה כ"כ קצרה הצלחתי להשתנות ממש ושאני כמו נס. אך עדיין ובכל זאת מציק לי שאחי אינו מסוגל להבין אותי.. למרות שאני יודעת שהוא אינו יכול להבין גם בגלל שהוא בעצמו זקוק לטיפול, אך בורח מזה בתירוצים שהוא לא מוצא עניין ב'לחפור'.. (כן, כן המילה הזאת באמת שולטת כאן). וגם בגלל שאינו איש מקצוע המבין תהליכים נפשיים. זה נכון שמצאתי את עצמי בוכה מרה המון המון בגלל אהבתי העצומה למטפלת שלי ועל קשר שאינו יכול להתממש מעבר לקשר טיפולי והכאב הגדול בתחושות של כאילו אהבה נכזבת.. ונכון גם שאני חופרת ומדברת הרבה (איתה) על העוול שנגרם לי כל השנים מהסביבה ובפרט מאמא. אבל האם יש משהו בדבריו? ז"א האם החפירה הזאת יכולה להזיק ? כמובן שהכאב והסבל מהאהבה הזאת קיים, אך יש בטיפול גם את דבריו הטובים. עדיין אני מרגישה רק באמצע תהליך... וזקוקה לה מאד. וזקוקה לדבר ולדבר. לפעמים אני חוששת לדבר רק כדי לא לטחון.. לא לחפור יותר מידי. סיפרתי למטפלת שלי על כל התחושות.. היא אמרה לי שהיא מבקשת ממני לא לצנזר! לדבר ולדבר כמה שאני רוצה, שזהו המקום שלי ואני מחליטה על מה מדברים. היא גם הסבירה לי שאחי לא יכול להבין אותי. אך מדוע אני ממשיכה להתעקש לקבל ממנו לגיטימציה? מה דעתך? האם יכול להיות שאני חופרת יותר מידי ולא מסתכלת קדימה? כי את העבר אי אפשר לשנות. צריך להסתכל קדימה.. ואני תוהה.. האם אני טועה במשהו? האם התועלת תגיע מלהביט אל העתיד ולהניח לעבר? תודה רבה ושבוע טוב..

אני גם בטיפול תקופה ארוכה ואני מזדהה מאוד מאוד עם דברייך, כאילו יצאו מיפי, אפילו עזרת לי מאוד מאוד, סוף סוף להבין מה אני מרגישה במשפט: "זה נכון שמצאתי את עצמי בוכה מרה המון המון בגלל אהבתי העצומה למטפלת שלי ועל קשר שאינו יכול להתממש מעבר לקשר טיפולי והכאב הגדול בתחושות של כאילו אהבה נכזבת.." וגם: "כמובן שהכאב והסבל מהאהבה הזאת קיים, אך יש בטיפול גם את דבריו הטובים" תודה לך, רק בקשר לאחיך תדעי שכל אחד בנוי אחרת, וכל אחד זקוק לדברים אחרים, אחיך כנראה מתמודד עם הדברים אחרת וזה באמת מה שעוזר לו, יכול להיות שעבור אחיך "חפירה" בדברים, רק מחמירה לו את ההרגשה ואילו אותך זה משחרר. הכי חשוב שאת מקשיבה לעצמך ויודעת מה טוב עבורך!!

רונה שלום, אני חושבת שאת עובדת נהדר בטיפול שלך ומשתמשת בו כפי שצריך, ההתלבטויות שלך לגיטימיות וניכר שאת משתפת בכך את המטפלת שלך. לגבי הציפייה מאחיך והעיסוק שלך בקבלת לגיטימציה ממנו- חשבתי שאולי אחיך מייצג איזה קול פנימי שלך, שבמקביל לחלק שבך שמחוייב ומשקיע בטיפול, יש עוד חלק שמטיל ספק, שמפקפק שקשה לו לפעמים ה"חפירות" כלשונך. יתכן שהחלק הזה בך צריך מקום להתבטא ביתר חופשיות בטיפול בלי לחוש אשמה על כך. לפעמים זה מעייף ומתסכל להיות בטיפול וגם לרגשות אלה צריך שיהיה מקום.. בברכה, שרון