aaa

שלום, אחי בן ה24 מגלה סימנים של דיכאון מזה כמה חודשים. לפני כ6 שנים הוא ואחיו התאום עברו תאונה קשה בה האח התאום נפגע קשה מאוד בראשו וכנראה שרגשות האשם עושים את שלהם.לדבריו של אחי הוא מאותת לנו כבר שנים שהוא בדיכאון וזועק לעזרה (צריכת סמים) אך מצד שני כל הזמן נותן את ההרגשה שאנחנו אנשים קטנים שלא מבינים כלום. לדבריו, אין טעם לחיים, אין ממה להנות, הדבר היחידי שמונע ממנו להתאבד זה המריבות עם עצמו על מה יהיה איתנו (אחים+הורים). אציין שאחי מאוד אינטיליגנט,ילד מחונן והיכולת הורבלית שלו מעולה. מצד אחד הוא זועק שיקשיבו לו ומצד שני לא מוכן ללכת לפסיכיאטר. היו שני מפגשים עם פסיכולוג שנפסקו מכיוון שלטענת של אחי, הפסיכולוג הסכים עם כל מילה שהא אמר. שהעולם נוראי, שאין בשביל מה לחיות ושאין שום דבר מעניין בחיים האלה, ושהדבר ההגיוני לעשות הוא לבלוע כדורי שינה ולא להתעורר. כולנו חוששים וחרדים, אך הוא כבר בן 24 ואנו לא יכולים להחליט בשבילו מה לעשות. מבקשת עזרה במהרה, חסרת אונים

מ שלום רב, נראה בהחלט שזו בעיה רצינית ומורכבת, כפי שציינת אחיך הינו בוגר ואחראי לעצמו. יחד עם זאת, אני חושבת שלא צריך לוותר ולהתייאש. הייתי מנסה לשמור על קשר של דיבור איתו, לא להניח לדברים, למצוא דרך לדבר על ליבו בלי להלחיץ, הוא נתן לך קצה של חוט בכך שהודה שהדבר שעוזר לו להתמודד עם תחושות הדיכאון הוא המחשבה עליכם בלעדיו..זו אמירה חשובה שמצביעה על חשיבות המשפחה בעיניו ואולי יש לכם עדיין יכולת להשפיע עליו שימשיך ללכת לטיפול, גם אם בתחילה זה נראה לו חסר טעם. אולי גם יש מקום לפנות ליחידה המטפלת בהתמכרות לסמים, אם הבנתי אותך נכון יש לו גם בעיה בתחום זה, ולהתייעץ עמם כיצד המשפחה יכולה להתארגן ע"מ לעזור לו. אני מאחלת לך הצלחה בהתמודדות המורכבת הזו, שרון

תודה רבה.