היי שרון

מצד אחד מרגישה שמזמן לא כתבתי ומצד שני מרגישה די נודניקית.. אני לא יודעת מה עובר עליי. מרגישה שאיבדתי שליטה - על מצבי הרוח שלי, על הדיבור שלי.. לא מצליחה לשלוט על הפה שלי במיוחד בעיתות כעס ויוצא שאני "מרכלת" על אנשים בפני כל מיני אחרים מזדמנים שאין לי כל אמון בהם. הדבר מתנקם בי כמובן כשהדברים מתגלים לאותם אנשים.. אם זה בעבודה, רכשתי לי הרבה אויבים בדרך זו ואני מודאגת מעצמי.כאילו יש בי איזושהי שחיקה ויותר גרוע - הרס עצמי(?!) נגעלת מעצמי ולא מבינה איך אני הדיסקרטית, האמינה, החזקה ובעיקר המוסרית - הפכתי להיות אדם כל כך שפל.. מרגישה חסרת עמוד שדרה וזה מתבטא גם באי יכולת לעמוד במצבי לחץ ובעבודתי יש הרבה לחץ. כל דבר מערער אותי ומרגישה שזקוקה לפסק זמן מהחיים. ולא , חופשות לא עוזרות לי לחזור לעצמי הישן והטוב. מתביישת בעצמי.

היי שון, זה בסדר גמור לכתוב כאן כשאת צריכה. נראה שאת עוברת משהו.. אולי קשור לדברים שעולים בטיפול? האמת, לא חשבתי על חופשה בהקשר לתאור שאת מעלה כאן, אלא יותר על חוויה של אי החזקה, כמו משהו נשמט ממך בלי יכולת להכיל זאת, רגשות לא נעימים כאלה. איני יכולה לומר מעבר לכך כי איני מכירה אותך מספיק וזה גם לא המקום.. נראה לי שהכי נכון להעלות זאת בטיפול שלך, זה המקום המתאים בעיני להבין מה קורה. לילה טוב, שרון

תודה על תשובתך ורק עוד שאלה - זה יכול להיות נובע מדכאון? לא מספיקה לדבר על כלום בטיפול. מדברת על שטויות ולא על העיקר.. - אולי עוד התנהגות של פגיעה עצמית?... קרובה יותר מתמיד ל"לקחת תרופות" אולי כי המניע הכי חזק זו הבושה שזה כבר נראה ע"י אחרים. תודה ולילה טוב.