משהו קטן...

היי שרון.. אני טיפול פסיכולוגי כמעט שנתיים. מתחילת הטיפול לערך, אני נלחמת באהבה שלי כלפי המטפלת שלי.. אני אוהבת אותה אהבת אמת. ביצעתי עליה 'העברה' אבסולוטית.. אל עדיין רגשות הן רגשות. עד לפני שידעתי על הפורום הזה, חשתי כלא נורמלית, שאני נוטה להתאהבות מטומטמת ולא הגיונית שכזו, מחסכי אמא בילדות. באמת שנלחמתי לא לאהוב את המטפלת שלי וחשתי נורא ואיום שאני קרציה ואובססיבית. בזכות הפורום הזה הופתעתי לגלות שאינני חריגה כלל! שכל תחושותיי כלפיה הן נורמלית ומתרחשות להרבה מן המטופלים. הרבה מהדברים שאני חשה ועושה - עושים מטופלים רבים אחרים. אני לומדת רבות מפורום זה ושמחה שאדם כמוך מנהל את הפורום הזה! תודה..

דנית שלום רב, מילותיך מרגשות ונוגעות לליבי. אני שמחה שקריאת הדברים נתנה משמעות חדשה לתחושותייך ושבכך הקלה עליך והפכה את החוויה שלך בטיפול ללגיטימית וטבעית. אני שמחה לגלות שחילופי הדברים ביני לבין הפונים לפורום נוגעים ומהדהדים גם באחרים שקוראים ונעזרים בכך, כמוך. בדבריך את מעמיקה ומרחיבה את המשמעות עבורי בניהול הפורום, שבהמשך לדבריך, הוא גם פורום מלמד ומצמיח עבורי. תודה, שרון

אני בדיוק באותו המצב כמוך.. :/ רק לפני משהו כמו חודש אחרי טיפול של שנה וחצי התחלתי להרגיש שאני מתאהבת בפסיכולוגית שלי (תמיד חשבתי עליה וידעתי שיש לי משהו כלפיה ) אבל בחודש האחרון זה התגבר ותפס חלק גדול מהחיים שלי אני כול הזמן חושבת עליה ומפנטזת על קשר איתה .. ניהייתי ממש אובססיבית אליה ..לפני כול פגישה אני מתלבשת יפה ומנסה לעשות עליה רושם ...ושלא נדבר על הדפיקות לב שאני רואה אותה פעם בשבוע כאילו נפגשתי עם אהבת חיי.. זה מצב מבלבל ומתסכל אני כ"כ מבינה אותך וגם אני חשבתי שאני לבד בתוך זה ולא ידעתי כלום לגבי העברה ..שאני עושה כלפיה .. מה שמוזר ולזה הייתי רוצה ששרון תתייחס הוא שלפני כמה טיפולים ששיתפתי את המטפלת שלי באיזה משהו ראיתי שיש לה דמעות בעיניים ..האם זה לגיטמי שהיא רצתה לבכות? מה זה אומר לגבי הרגשות שלה אלי ? ואולי היא עושה עלי העברה נגדית? קיצר אני מרגישה ממש שאיבדתי את השפיות... אם מישהו יוכל לעזור לי

אני כועסת על עצמי שאני אוהבת אותה כ"כ. הייתי רוצה לא לאהוב אותה כך, שכן, זה גורם לי לסבל רב. ביקשתי ממנה פגישה נוספת השבוע והיא סרבה לי.. עלי לציין שתחושתיי נוראיות ברגע זה. נדמה לי לעיתים שכל עניין הטיפול לוקה בחסר. מדוע עלי לסבול שכזה? עכשיו אני מרגישה שלא מגיע לה שאני אוהב אותה בכלל. זה מתסכל אהבה הנכזבת הזאת. זה לא הגיוני, שטותי.. לי אישית, זה גורם לתלות מכאיבה, חוסר אונים. אני אוהבת אותה יותר משמילים יכולות לתאר. לטעמי יש בטיפול מסוג זה משהו הרסני.. לא להאמין כמה מטופלות מאוהבות במטפלים ונגזר עליהן לסבול בשקט.. אהבה חד צדדית שכזאת. מכאיבה, מתסכלת ולא פיירית. נדמה לי שהמטפלת שלי חייה את חיה באושר רב בעוד שאני סובלת כ"כ... קשה לי עם זה שאני מוגבלת בקשר איתה, אסור לגעת, אסור להתקשר, אסור לחרוג, אסור לדעת עליה דבר... והידיעה שלעולם לא יהיה לנו שום קשר מעבר לקשר טיפולי- קשה עוד יותר. שרון, איך מתמודדים עם אהבה שכזאת? אהבה כה עצומה, לא רציונאלית, תלוית וכה מכאיבה? סליחה על התיסכול שבדבריי. לילה טוב.