תיסכול וטיפול
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי שרון, אני דיי מיואשת אני בטיפול כשנתיים ורק יותר רע לי ולא מרגישה שדברים הולכים להשתפר , דבר נוסף הוא שאני ממש מרגישה שאני שונאת את עצמי אחרי הפגישות יש לך מושג למה זה קורה ? ומה אפשר לעשות כשמרגישים שכבר אין כוח וטעם לכלום ,למרות שטכנית הכול מסביב פחות או יותר בסדר ואני בטיפול ורק הופכת לפסימית מתוסכלת ומיואשת יותר ויותר..(זה לא שלב בטיפול זה ככה או שרע לי או שממש רע לי - איך יוצאים מזה , ומה צריך לקרות בטיפול כדי שדברים ישתפרו ?!)
מישהי שלום רב, איני יודעת מדוע רע לך כל-כך, נשמע שאת מיואשת מאד, אולי קצת בדיכאון?.. העובדה שאת שונאת עצמך אחרי פגישות מעוררת שאלה לגבי החוויה שלך בטיפול. הייתי מנסה להבין זאת יותר- איך הקשר שלך עם המטפל/ת, האם את חשה ביקורת כלפיך או חוסר קבלה? תחושה לא נעימה אחרת? כי אחרי שנתיים הייתי מצפה שלפחות בטיפול תרגישי שזה מקום טוב עבורך שאת לומדת בו לקבל את עצמך ולא להפך..אפשרות אחרת היא שאת נאחזת בפסימיות וייאוש מתוך פחד להעיז ולקוות לכך שיקרו לך דברים טובים, כהגנה מפני אכזבה או נפילה חוזרת לדיכאון. שתי האפשרויות (וכן אחרות אם יש) צריכות להיות מדוברות בטיפול. אני מקווה שדברים ישתפרו, חג שמח, שרון
אני לא מפחדת ליפול לדיכאון - אני כל הזמן נמצאת בתוכו (למרות שאני מתפקדת ) , כן אני כל הזמן מרגישה שם הכי לא בנוח ושאני נטל ודיברתי איתה על זה הרבה זה רק מתחחזק . אני לא מנסה להאחז בפסמיות להפך אני הרבה פעמים מנסה להחליט שיהיה בסדר אבל זה לא מצליח פשוט רע לי . אני מרגישה שאני צריכה לדבר עם מישהו אחר שלא מעורב שיסביר לי מה קורה לי . יש אפשרות כזו להיפגש עם איש מקצוע אחר לחוות דעת (לפגישה חד פעמית בזמן שאני נמצאת בטיפול ) שיעזור לי לסדר את המחשבות ?
מנהל פורום פסיכותרפיה
