שלום
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שרון, יש לי לאחרונה מצבים שבהם כאילו מאבדת שליטה על רגשותיי, אני מגיבה בהיסטריה הן פיזית והן רגשית וזה בדיעבד גורם לי להרבה בושה וכעס עצמי. לא יודעת אם לקשר זאת לתסכול שאני חשה - בנוגע לשלבי התפתחות בחיים. - שאני מפגרת בהם מאד ובתחושה של פספוס וחוסר תכלית. בשורה התחתונה - נשארתי לבד. הייתי בטיפול 5 שנים ולדבר על זה לא ממש עזר. בתודה
עצב שלום רב, החויה שנשארת מאחור או לא השגת שלבי התפתחות מצופים (על ידך או ע"י הסביבה) היא באמת חוויה כואבת ומתסכלת. מתסכל גם להיות 5 שנים בטיפול ושזה לא יעזור כדבריך. יכול להיות שהיום זה יותר מפריע או מתסכל מאשר בעבר, ולכן את מגיבה רגשית יותר בעוצמה. לא הייתי מוותרת על חיפוש אחר משהו (או מישהו) שיתן משמעות למרות האכזבות שנחלת. בברכה, שרון קורן לזרוביץ עו"ס קלינית פסיכותרפיסטית
התכוונת שהחוויה 'היא לא' ? השגת שלבי התפ' ? וגם האם התכוונת למישהו - מטפל? או בן זוג? לא כל כך הבנתי איך יכולה לעזור לעצמי. ולא שלא ניסיתי (גם בדייטים אני חלשה וידעתי הרבה אכזבות). תודה ויום נעים.
מנהל פורום פסיכותרפיה
