האתגר שהציב בפניי בעלי

התחתנתי עם גבר בעל הפרעת אישיות (נשואים כבר שנה+). ידעתי זאת מראש, והחלטתי ביני לבין עצמי שאני מספיק חזקה- לפחות להיענות לאתגר שבזה, מספיק חכמה לראות מבעד לערפל, ומספיק אוהבת בשביל לא להיכנע עד שנצליח להתגבר. כעת הוא הציב בפניי אתגר. הוא שיתף אותי במשהו שהוא עושה בניגוד לרצונו, שפוגע בי, אבל הוא ממשיך לעשות אותו. הוא כינה את זה "המשחק", וכך זה הולך. יש מצב רוח מסוים, שכשהוא מגיע אליו, הוא מתחיל להטיח האשמות בצורה מתוחכמת ומוכשרת ביותר (פרי אימון של שנים על עצמו). המטרה היא לפגוע, תוך כדי הוא מקבל מזה סיפוק והנאה, שמהול בסבל על מה שהוא עושה כלפי בנאדם שהוא אוהב, וזה נגמר בסבל, כשהוא רואה שהבנאדם הקרוב אליו (אני) נפגע. זה חלק מההרס העצמי שלו, שמושלך גם כלפי האנשים הקרובים אליו. כשאני לא בסביבה, הוא יעשה את זה בינו לבין עצמו, והוא לא מסוגל לשלוט בעצמו ולהימנע מלהשליך את זה כלפיי. הוא אמר לי שזה ממש ככה: you hurt the ones you love the most אמרתי לו שהכל טוב ויפה, אבל אני לא טיפוס שמוכן לסבול לאורך זמן, ואם הוא לא מסוגל לשלוט בעצמו, אני אאלץ לעזוב אותו, כדי שלפחות אחד מאיתנו לא יפגע. הוא הסכים שזו אפשרות, אבל הוסיף, שהוא יודע שאני אוהבת ומאותגרת מדברים כאלו, כי אחרת הייתי מתחתנת עם בנאדם נורמאלי, אז הוא היה מציע לי לנסות לנצח במשחק, כי אולי זו תהיה דרך הריפוי שלו. אולי הנפש שלו משתפת אותי בזה לא על מנת לפגוע בי, אלא כדי שאני אהיה יותר חזקה, וברגע שאנצח אצליח להביס גם את המשחק שלו מול עצמו. בקיצור, שזו איזו דרישה מעוותת וחולנית למדיי לעזרה. אמרתי לו שהמשחק הזה גורם לנזקים שהם מחוץ למשחק, שמילים שליליות הורסות בחיים האמיתיים, ולא משנה אם הם נאמרו במשחק או לא. מצד שני, אף אחד לא אמר שזה משחק הגיוני או חיובי. הדרך שלי היא לגרום לניצחון שלי או לתיקו ("אף אחד לא רוצה להשתתף במשחק שכל הזמן מוביל לתיקו. זה משעמם" כך הוא אמר). חשבתי על דרך לנצח: כשאני מזהה שהוא מתחיל עם זה, אני אתעלם ממנו ע"י האזנה למוזיקה או משהו, ואם הוא ימשיך? זה יגיע עד לכך שאני לא אדבר איתו בכלל, והוא יבין שזו לא הדרך, ושהוא לא יכול להפנות כלפיי את המשחק. הוא המהם כתגובה, ואני עצמי חשבתי שמצד שני הדבר עלול לגרום לו לפגיעה חזקה מידיי, לגרום לו להרגיש לבד.. הוא אמר שבכל מקרה הדרך לפתור את זה לא יכולה להיות משוללת פגיעות. הוא הציע דרך נוספת: שאני אתן לו באותה מטבע, שאני אגיב לו בדברים אמיתיים ונכונים שיוציאו אותו אשם, אבל הרעיון הזה בכלל לא מוצא חן בעיניי- קודם כל, כי אני רואה בזה רק החמרה של המשחק ושזה עלול להוביל לתוצאות גרועות יותר מאשר כשאני פשוט לא מגיבה או מצטדקת ונפגעת. שנית, אני לא מעוניינת להרעיל את עצמי גם כן. כעסים, קללות, האשמות, הם לא דברים שאני מעוניינת לאמץ כדרך החיים שלי. אז אם יש דרך לנצח, רוב הסיכויים שהיא לא אחת הדרכים שהצענו. אולי באמת הדרך הכי טובה היא להגיע לתיקו, אבל כאן אני נתקעת. איך מגיעים לתיקו במשחק הזה?? אני חושבת שמדובר באתגר פסיכולוגי, ומכיוון שלי אין את ההכשרה המתאימה או את הניסיון אני מפנה אותו אליכם בבקשה שתעזרו לי לעזור לבעלי. בפגישות עם הפסיכיאטר שלו בעבר, שאלתי אותו איך אני יכולה לעזור לו, אבל הוא רק חייך ושתק. הוא מצדיק כל מיני דברים שאני עושה, אבל לא מדריך אותי, ואני יותר מאשמח לקבל הדרכה, כי קשה לבד עוד יותר כשלא יודעים אם בכלל הדרך נכונה (כמו שתרופה למחלה גורמת לפעמים לתופעות לוואי שעלולות להטעות ולגרום להדיוט לחשוב שהוא לא פועל נכון, כשבעצם זהו המרפא). תודה על העזרה והמשך יום טוב!

וואנאבי שלום רב, מתאור הדברים כפי שהבאת אותם נשמע לי שאת במצב מורכב ביותר עם בעלך. נראה לי גם שאת מודעת לכך ובחלק ניכר מתגובותיך את מציגה הגיון בריא והבנה לכך שאת בסיכון אם תשתפי פעולה עם דרישותיו של בעלך. החלק הבעייתי בדבריך הוא המקום בו את מנסה לעזור לו או לטפל בו. אני חושבת שפעמים רבות יש לנו משאלה לתקן או לטפל בבן הזוג,(ואולי דרך כך לטפל בחלקים הפגועים שבנו) גם אם זה הרבה מעבר לכוחות והיכולות שלנו. בעלך זקוק לטיפול עבורו. את צריכה להחליט אם את מוכנה לשתף פעולה עם ה"משחק" כפי שקראתם לכך, ובכך להסתכן בכל מה שכרוך בו(נראה לי שאת מבינה בעצמך את המחיר שמשלמים בכך- ניתן לקרוא לכך התעללות). כדי לעמוד בכך אולי היה מתאים שגם לך יהיה מקום בו תוכלי להתיעץ ולקבל תמיכה וחיזוק לעצמך וליכולת שלך לשמור על עצמך בתוך היחסים הלא פשוטים הללו, אולי גם להבין יותר מה משך אותך לקשר כזה אילו צרכים זה מילא אצלך.

לוואנאבי, בהצלחה רבה, זה לא יהיה קל!

הלוואי ויכולתי. אין לי את היכולת הכספית לכך. זו הסיבה שאני מנסה להתמודד רק בכוחות עצמי (וזו הפעם הראשונה שאני מבקשת ייעוץ). חשבנו גם על ייעוץ זוגי, שיתן לנו כלים לחיי הזוגיות, וגם יעזור לנו במספר בעיות זוגיות ונורמאליות לחלוטין :) בעלי הוא אדם בעל מודעות עצמית גבוהה, והקשר שלנו רוב הזמן מאוד נעים וחיובי (אחרת מובן שלא הייתי מסוגלת להישאר). היות ואנחנו אוהבים אחד את השני ומאוד רוצים להישאר יחד, אני בהחלט מוכנה לשתף פעולה עם ה"משחק". אני רק זקוקה לייעוץ בעניין (או לפחות סבורה שזה יכול להועיל), אך אני מבינה למה תעדיפי שלא להשיב לכך בצורה רלוונטית ונקודתית. השאלה מה משך אותי לקשר מהסוג הזה בהחלט מסקרנת, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי משיכה ליוצא דופן. מאז ומתמיד כשדמיינתי לעצמי מערכות זוגיות, מעבר לזה שהרעיון היה בלתי מושך בעליל בעיניי, טענתי שאם כבר אז לא מערכת זוגית משעממת שהכל בה נורמאלי וזורם. אני אוהבת כשגלגלי המוח שלי טרודים. אני רק שונאת רגשות שליליים. מצד שני, לפני הקשר הזה רגשות ממש לא היו הצד החזק שלי. אני טיפוס שכלי מאוד, ויתכן אולי שפסיכולוגית נמשכתי לקשר בגלל שידעתי במקום "תת-מודע"י כלשהו, שהוא יפתח אותי לעולם הרגשי, ויביא אותי למודעות שלמה יותר לעצמי, כי לפני כן אפילו לרגשות שלי הייתי נחשפת בצורה שכלית בלבד. בכל מקרה, נחזור לענייננו. בעלי מטופל ע"י פסיכיאטר, לא בתדירות אינטנסיבית, אבל אין אפשרות לזה, ובעלי חושש לפנות לקופת חולים מכיוון ששמע שמטבע הדברים הטיפול שם מאוד לא אישי, ובטח שלא מיועד למי שזקוק לטיפול פסיכותרפי אישי, אלא רק תרופתי, ולתרופות כבר יש מי שדואג לו. הוא צריך פסיכיאטר פרטי, ושוב אנחנו חוזרים לעניין הכספי. לבעלי אין בעיה שאנסה לעזור לו. להפך, הוא אפילו רוצה בכך, ומכיוון שאנחנו אוהבים אחד את השני ומאוד רוצים להישאר יחד, אני מוכנה לנסות. אי לכך, אני בהחלט אשמח לקבל עצה כלשהי, או לפחות אם את מכירה ייעוץ זוגי או נפשי (או שניהם גם יחד), שיהיה מספיק מקצועי ושיהיה גם זול, או בחינם, אם בכלל אפשרי הדבר. תודה על עזרתך האדיבה!!