אין התלהבות מהחיים

מה עושים שטיפולים לא עזרו למצב רוח קבוע של חוסר התלהבות מהחיים, אין יותר התרגשות וריגושים, אין חיות ושמחה והכל נטול צבע. זה לא שאני בדכאון אלא מצב שקט זה נותר לאחר משבר וטלטלה ארוכה וקשה לנפש. אחרי חרדה ממושכת שחלפה . אבל מכאן אני לא יודעת לאן להמשיך, הכל חסר טעם , שום דבר אינו מלבב ואיני שבעת רצון מעצמי. שוב אני מציינת כי זה לא ממש דכאון אלא יותר מעין - שכל "הרוח יצאה מהמפרשים". טיפול אינו עזר אפילו החמיר בשלב מסויים מצבי. תודה

שלום ליה, קראתי את פנייתך בעיון ואני לא בטוח שאני מסכים עם הטענה שלא מדובר בדיכאון. לעיתים קרובות, חרדה ממושכת ואירועי חיים קשים מתפתחים לדיכאון, גם אם לא דיכאון מאג'ורי מלא. (נסי למלא את השאלון הקצר באתר שלי: http://www.giditherapy.com/questionnaire/index.html ). לטיפול יש אכן פוטנציאל גם להזיק ולהחמיר את המצב (כמו כל כלי בעל עוצמה). ייתכן שהחיטוט העצמי (rumination) הכרוך בטיפול פסיכודינאמי העמיק את מה שנשמע לי בכל זאת כדיכאון: http://www.giditherapy.com/avtava.html http://www.giditherapy.com/ditraction.html ואת זקוקה לטיפול התנהגותי ומוכוון יותר החוצה מאשר פנימה. במילים אחרות, לשים את הדגש על עשייה, תעסוקה והסחת דעת מהדברים הקשים (במקום לחטט בהם). לפעמים החיים אכן סיזיפיים ואחרי שנפלים צריך למצוא דרכים לטפס שוב למעלה במקום לדשדש ברפש ולהבין אותו לעומקו.במסגרת זו, אני חסיד גדול של טיפול תרופתי נוגד דיכאון לזמן קצר כ-starter שנותן את הדחיפה הראשונה למעלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אבל מה אם המשיכה שלי רבה יותר לטיפולים הדינאמיים? אולם עד היום לא הוכחו כיעילים עבורי בעיקר מהסיבה שלא הייתי בטיפול אצל מטפלת מקצועית. עכשיו החלפתי מטפלת (היתה עד כה רק פגישה אחת בנתיים), אבל עושה רושם שהיא הרבה יותר מקצועית מקודמתה. בהתייחס למה שכתבת לצופית, בתחושתי, זה כבר מאוחר מדי עבורי לא להמשיך באותה הדרך לאחר שהנזקים קרו, וטיפול התנהגותי קוגניטיבי נראה לי כמו "כוסות רוח למת" ודי משעמם. תודה