התייעצות

שלום גידי, ברצוני לברר איך אפשר לעזור לאמא,(אנחנו חמישה ילדים בוגרים כולנו יחסית,אני הגדולה בת 27,וחיים כולנו בבית עם ההורים שהם בעצם גרושים,בגלל בעיות ויתור על דירה.. כל הוצאות הבית עלינו הילדים,ואין כמעט בעיה עם זה,הקושי קיים) אמא יושבת 24 שעות בבית,היא לא מוכנה לצאת מהבית,כאילו הוא יברח,אין לה שום קשר עם העולם החיצון,מעבר להכנת אוכל היא לא עושה מעבר(אין לה כוח,חשק,רצון?..)אני מבינה שהיא סובלת מסוג של דיכאון,וכמובן מיותר לציין שהיא מאד סובלת מחרדות אם זה עלינו ,חרדות אישיות...היא מאד אובסיסיבית לגבי הילדים שלה וחייבת תמיד להוכיח שהיא קיימת בבית,בדרך שלה שהיא לא מקובלת עלינו לפעמים,אני אישית קיבלתי אותה כאמא שלי(דרך טיפול שעברתי והיום אני מעריכה אותה יותר ,לפני זה סבלתי ממנה מאד) אנסה לקצר ,איך אפשר בלי להתחנן אליה, לצאת ,תשתתף איתנו בחיי היום יום,לבצע אפילו קניות לבית שלה,לבקר את אחיה שעבר ניתוח קשה!! טוענת שהכל בסדר,ומרוצה מאיתנו,ואין מצב שתסכים לעבור טיפול,כי היא מאמינה שהיא במצב הכי נורמלי! אשמח לתת לי כמה עצות כיצד אני בתור בתה אוכל להעביר לה מסר שאפשר אחרת,שמותר לה,שמגיע לה..

שלום דינה, אמנם את שואלת בקשר לאמך, אך אני רואה את הבעיה מערכתית-משפחתית. את מתארת מצב, שבו כל הצאצאים הבוגרים של אמא (אינני יודע בני כמה אחייך/אחיותייך, אך את בת 27) גרים באותו בית, דבר שלדעתי, הנתמכת ע"י ניסיון קליני עשיר ומחקרים, מגביל בצורה ניכרת את התפתחותכם ומגביר את הסיכון להתפתחות הפרעה נפשית: http://www.giditherapy.com/dpd.html . אני "מריח" כאן סוג של סימביוזה: אתם מגינים על אמא ומזינים את הדיכאון וההימנעות שלה ואמא חרדה לגורלכם. אני מאמין שאילו הייתם עוזבים את הקן החמים אך הלוחץ הזה, לאט לאט ובהדרגה, ומוצאים לעצמכם חיים עצמאיים, הדבר היה קשה מאוד לאמא, אך בעזרת ביקורים תכופים, טלפונים ותמיכה שלכם מרחוק, לא הייתה לה ברירה והיא הייתה עושה הרבה יותר למען עצמה ומה שחשוב לא פחות - אתם הייתם יוצאים לחופשי, לחיים עצמאיים ועם סיכויים הרבה יותר טובים לפתח בריאות נפשית, גם אם הדבר מחייב שינוי סדר עדיפויות (כגון הארכת לימודים כדי לעבוד ולשכור דירה וכד'). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com