תסכול בטיפול

שלום, יצאתי מאוד מתוסכלת מפגישתי האחרונה אצל המטפל. אנו נמצאים בקשר טיפולי לא רצוף כבר מספר שנים לא מועט אבל לצד החמימות והקירבה שנוצרה בינינו אני מרגישה שהוא מקובע על "אבחון" מסויים של מכלול הבעיות שלי ואינו קשוב באמת לתכנים שאני רוצה לדון בהם. אני רווקה בת 44, חרדתית מאוד אך מתפקדת בעבודה יציבה, אקדמאית, בעלת פוטנציאל לא ממומש, כמעט נטולת קשרים חברתיים, ובעלת נסיון מצומצם בהכרויות עם גברים, שלא צלחו. מעבר לדכאון ולחרדות הקשים שאני "סוחבת" איתי מגיל 15, הנובעים בחלקם הגדול מחרדת נטישה, אישיות תלותית והשמנה, התפתח בתוכי זעם גדול מאוד על "גורלי" ובעיקר על בדידותי. אני גם, כנראה, סובלת ממה שאתם אנשי המקצוע מכנים "רגישות יתר" כי אני רגישה לכל מה שנאמר עלי או אלי, למרות שאיני רואה בכך סימפטום לבעיה שלי דווקא, אלא זרקור המאיר את חוסר הרגישות של רוב בני האדם. נסיוני המקוטע בטיפולים פסיכולוגיים לא ממש הביא מזור לכאבי או לתחושותי לגבי עצמי והעולם הסובב אותי אבל לבטח גם זו היתה ציפייה מוגזמת מצידי...בקיצור, הפסיכולוג שם דגש רב על היותי אישיות נמנעת וילדותית, ולפיכך החליט כנראה להגיב כלפי בחיבה ובאבהיות, כשהוא מנסה להכיל אותי כמיטב יכולתו,בתקווה שהכלה זו תאפשר לי לצמוח. החיבה אמנם אמיתית אולם כיון שמוחי "טרוד" רבות בחרדות ממשיות ולא ממשיות אני חשה צורך רב לדבר על המחשבות המטרידות אותי והייתי שמחה לשמוע תגובה של אדם מנוסה ומאוזן יותר אולם הוא אינו מגיב לתכנים שאני מעלה ומסתפק בהכלה ריגשית ואני יוצאת מתוסכלת... בפגישה האחרונה למשל, ניסיתי לשתף אותו בדברים בהם אני מתביישת כדי להסביר לו מדוע אני מתרחקת מבני אדם, מדוע קשה לי להיות "זורמת", פשוט רציתי לשתפו במחשבות שלי אודות עצמי על מנת לנסות ולהגיע למקום משוחרר יותר וכל מה שהיה לו להגיד זה שנראה לו שאני מתביישת ברגשות החמים שיש לי כלפיו (למרות שהודיתי בהם לא פעם בגלוי). הוא אמנם פסיכיאטר בהכשרתו, בעל ידע רב ויכולת אמפטיה גדולה מאוד אבל אני הרגשתי שאינו מבין את מצוקתי ונותרתי תוהה האם בכלל מתקיים פה מפגש טיפולי. אשמח לשמוע את חוות דעתך.

שלום מתוסכלת, קודם כל, אני גאה בך שעם כל החרדות, הפחדים והדיכאונות שהחלו בגיל 15 רכשת מקצוע אקדמי ואת עוסקת בו באופן יציב. זה ממש לא מובן מאליו ומוכיח שבאופן בסיסי את אדם חזק. אני כותב את זה כי את זה אי-אפשר לקחת ממך ועם זה תלכי לכל מקום ולכל מטפל! שנית, ייתכן שזה המקסימום שהפסיכיאטר הנ"ל יכול לתת לך וייתכן שהוא יכול היה לתת לך יותר אילו הקשר היה רציף. ייתכן שמדובר באדם מבוגר שאין לו סבלנות וכוח להיכנס לפרטי פרטים ולניואנסים השונים שאת מעלה. לי נשמע שהוא לא מתייחס דווקא להפרעת האישיות שציינת, אלא נותן לך יותר יחס חם, אנושי ואבהי שאת זקוקה לו, כאדם לאדם. עם זאת, אחרי שנים כה רבות, אולי מיצית את הקשר הטיפולי הזה ושווה לשקול מעבר למטפל אחר וכמו כן להוסיף טיפול קבוצתי להתייחסות לרגישות היתר שאת מתארת. כמו כן, האם את מקבלת טיפול תרופתי (היכול לסייע רבות בהפחתת הרגישות הזו?) בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com