ביטחון עצמי

אני בת 29. יש לי בעיה של חוסר בטחון עצמי. כאשר אני עם עצמי יש לי דימוי חיובי עלי, אך כאשר אני בחברה הכל נעלם. הדבר מקשה עלי במיוחד השנה כאשר סוף סוף התחלתי ללמוד תחום שמאוד רציתי, אך בכיתה אני לא מסוגלת לפתוח את הפה, אם אני מאחרת ללימודי אפילו בחמש דקות אני לא נכנסת לכיתה למרות שהגעתי מחוץ לעיר. דבר זה גורם לי תסכול וקושי רב. החברה בכיתה מאוד מגובשת ופתוחה ואני מרגישה שמסתכלים עלי כעל חריגה ושקטה. שקלתי אף להפסיק את הלימודים. האם כדאי לעשות זאת ולאיזה טיפול כדאי לגשת. תודה רבה

הי שושנה קראתי את מה שכתבת ואני מרגיש הזדהות איתך. אני עזבתי את הלימודים בגלל בעיות שצינת במכתב שלך. ולמרות שאני היום נמצא בטיפול הוא הגיע אלי מאוחר מידי , הייתי מציע לך לפנות לטיפול גם לפני שיהיה לך מאוחר. הטיפול שאני מקבל הוא תרופתי וגם שיחות. כמו כן יש לי בשבליך אתר שאולי שם תמצאי חומר על חרדה חברתית. www.geocities.com/harada_hevratit

שלום לכם שושנה ו 'אחד'! מוכרחה לציין שגם אני סובלת מבעיה כלשהי שהגדרתי אותה כתופעה מוזרה, קראתי לה חוסר ביטחון, אמרתי לעצמי "את כשל"... הלכתי לייעוץ אצל שני פסיכולוגים ואף אחד מהם לא נתן לי שם או תשובה ל"מחלה" שלי. בעקבות האתר שמסרת לנו (אחד), "חרדה חברתית", מצאתי את סימפטומי הבעיה שאני סובלת. כעת אני משום מה מתאמצת יותר להגיע לפיתרון, מעיינת בדפי האתר ומוצאת דברים שהייתי צריכה לשמוע מזמן! אז אם את או אתה הקוראים את ההודעה הזו ומרגישים כמוני, סובלים מחרדה חברתית בכל רמה שהיא, בואו נדבר על זה ביחד ונעזור אחד לשני! כל טוב, שלי

שלום שושנה, אתחיל מהסוף - בשום אופן לא כדאי לפרוש מהלימודים, כי הדבר יהווה אישור לחוסר הביטחון שלך, כישלון נוסף, ימנע ממך מימוש עצמי בתחום לימודים שאתה אוהבת, מימוש שבטווח הארוך יחזק את ביטחונך העצמי ובמידה ותפני לטיפול, ימנע מהמטפל להשתמש בחוויות שאת עוברת תוך כדי הלימודים לצורך הטיפול. סוג הטיפול תלוי בהיקף הבעיה ובהתפרשותה על פני תחומים שונים בחייך. אם הבעיה ממוקדת למדיי וניתן לאתר באופן ברור יחסית את הגירויים המעוררים את תגובות ההימנעות שלך, ניתן לפנות לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי בו תלמדי טכניקות התמודדות, שאותן תתרגלי באופן הדרגתי מהקל אל הכבד אל מול הסיטואציות המאיימות עלייך. אם מדובר על תופעה הפולשת לכל תחומי חייך והמצבים המעוררים את ההימנעות כלליים ומעורפלים יותר, עדיף להתייחס לכלל האישיות ולהבין יותר לעומק את הרקע לבעיה ולטפל במקור בגישה פסיכודינאמית (גרסה מרוככת גמישה ומודרנית של הגישה הפסיכואנליטית). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין