זרות עצמית
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום רב. קראתי את תשובתך ליערה ותמי ואני מבקשת לשאול שאלה נוספת בנושא. כיום אני בת 24, לא סובלת מחרדות בצורה יוצאת דופן (לדעתי), והפעם הראשונה שנתקלתי במצב שתיארה תמי היה כשהייתי בערך בת 5-6. בשנים הראשונות ההרגשה הזו גרמה לי ממש לדכאון כי לא ידעתי "מי בתוכי רואה את מה שאני רואה בעיניים" ובמשך הזמן למדתי "לשלוט" על התופעה למרות שמצבים כפי שמתואר יכולים להופיע אצלי בכל רגע, והפתרון שלי הוא על ידי הסתת המחשבה מהם למשהו אחר. אני לא "לא מזהה" את עצמי בראי אלא אני מרגישה הפרדה בולטת וחד משמעית בין הגוף והנפש. האם זו אכן זרות עצמית? האם המצב דורש טיפול גם אם הפסקתי להבהל מהמצבים האלה, פשוט בגלל שהם שכיחים כל כך? תודה
שלום קרן, המצב שאת מתארת יכול לבטא כמה אפשרויות. אחת השכיחות ביניהן הוא חוסר קבלה עצמית של דימוי הגוף, כחלק מהדימוי העצמי, ובה אנשים שאינם מרוצים מצורתם החיצונית ונתקלים בהשתקפותם במראה, במיוחד במצבים אקראיים ובלתי-צפויים (כמו, חלון ראווה תוך כדי הליכה ברחוב) אינם מזהים את עצמם או מזהים את עצמם ונבהלים. אינני יודע אם דוגמא זו ישימה במקרה שלך. טיפול תמיד יכול לעזור לאדם לקבל את עצמו ולהרגיש טוב יותר עם עצמו, ואז תופעות כאלו, שהן בגדר סימפטומים של בעיה עמוקה יותר בדימוי העצמי, מוקלים ונעלמים כליל תוך כדי טיפול. ואולם, אין כללים חיצוניים ברורים מתיי לפנות לטיפול ומתיי לא, פרט למצבים קיצוניים מאוד של סכנה לעצמי או לזולת, ומידת המצוקה היא אחת המוטיבציות העיקריות לפנייה לטיפול. פנייה לטיפול כתוצאה ממה שמקובל או לא מקובל, או כתוצאה מכל "תכתיב" חיצוני אחר היא בעלת תחזית הרבה פחות טובה, בממוצע, מאשר פנייה כתוצאה ממוטיבציה אישית, שהמצוקה ממלאת בה תפקיד מרכזי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
תודה על התשובה המהירה. כנראה לא הבהרתי את עצמי, התופעה התחילה בראשונה (בגיל 5-6) כאשר הסתכלתי במראה ומאד התחושה הזו מתרחשת בכל עת ובכל זמן. בתשובתך לתמי כתבת כי אם התופעה חד פעמית ניתן לטפל בחרדה מכיוון שזו תופעה קבועה, אך התופעה אינה חד פעמית, אלא מתמשכת. יכולות להיות לה סיבות נוספות חוץ מדימוי גוף נמוך?
מנהל פורום פסיכותרפיה
