למה

שלום דוקטור רובינשטיין, התחלתי טיפול קוגניטיבי התנהגותי אבל מרגישה שהטיפול נמרח. המטפלת גורסת שדרוש ט. אינטגרטיבי בשל מורכבות וריבוי הבעיות ואני מתחרטת בכל פעם ש"משתפת עם זה פעולה" ושנסחפת לדבר שטויות לא רלוונטיות, או על דברים שקשורים לעבר. אני יוצאת מתוסכלת, עצבנית ומדוכאת אחרי הפגישות. ממש קצרת רוח, מרגישה שלא נותר לי עוד הרבה זמן, [אחרת אפספס דברים באופן בלתי הפיך] ורוצה מתכון - 1,2,3 - שתאמר מה עליי לעשות ואעשה. [למרות שגם מאד חוששת שלא אעמוד בזה]. האם אני לא ריאלית בציפיותיי?? יכול להיות שהמטפלת צופה אצלי קושי בביצוע מטלות/ חוסר בשלות ולא רוצה שארגיש נכשלת? כל דיון על זה איתה, מסתיים בתשובה כללית שכרגע זה מה שדרוש. מה אתה חושב?

שלום שירי, לפי תפיסתי, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי אכן יעיל מאוד לטיפול בבעיות ממוקדות ונקודתיות יחסית ועל אף שמחקרים של פסיכולוגים התנהגותיים-קוגניטיביים מצביעים על יעילותה של השיטה לטיפול בכל הפרעה שניתן להעלות על הדעת, אני בהחלט סבור שבמקרים של קשיים בעלי אופי כוללני יותר המופיעים במצבי חיים שונים ומגוונים, יש להתייחס גם לשורש הבעיה, לעברו של המטופל ולסיפור חייו. הציפייה שלך לקבל מרשם מה לעשות היא אכן, במידה רבה, לא מציאותית וגם לא בריאה. מטרת הטיפול (בכל גישה) היא לעזור לך לסמוך על עצמך, על השיפוט שלך, על האינטואיציה שלך - ולא להפעיל אותך כמו מכונה. הציפייה לקבל "הוראות הפעלה" מהמטפל מניחה שהמטפל עולה עלייך ביכולתו לפתור בעיות וזו הנחת עבודה מאוד לא טובה בטיפול פסיכולוגי. גם בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי "נטו" לא אומרים לך מה לעשות אלא מקנים לך כלים לפתרון בעיות בעצמך. על הצורך של מטופלים לקבל עיצות מעשיות ועל הבעייתיות הכרוכה בכך תוכלי לקרוא במאמר הבא: http://www.giditherapy.com/mlamebp.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

לדוקטור גידי, תודה על תשובתך ועל המאמר הרלוונטי והכתוב בהומור... הבנתי את המסר, אבל עם זאת לא מבינה איך זה שבדכאון ההמלצה היא - על CBT? ובדכאון,כמו בדכאון (וכמו שאני יודעת=תרתי משמע) יש בדרך כלל ריבוי ומורכבות של בעיות. תודה וסליחה על הטירחה