תסכולים וצער בקשר למשפחה

בס"ד לכבוד ד"ר גידי רובינשטיין, שלום רב.אני בת 46 נשואה פלוס שלושה ילדים ב"ה.זה זמן רב אני עוזרת מאוד לאמי. אמי בת שמונים וחמש בערך.אני כל הזמן הולכת אליה והולכת איתה לרופאים וכו' וכו' וכו'. כל העזרה הזאת התחילה לפני כשמונה שנים כשהיא עברה ארוע מוחי לא קשה מדי.החיים שלי מאז היו מאוד סביבה.לדוגמא, כבר שמונה שנים אני מתקשרת אליה יום יום כדי להזכיר לה לקחת תרופות. לדוגמא הייתי באמצע מבחן גדול בקורס שעשיתי והייתי צריכה להפסיק את המבחן באמצע כי התקשרו אלי שאמי לא מרגישה טוב, והיא לא מוכנה ללכת לבית חולים חוץ ממני. כמובן שלא יכולתי להשאיר אותה ככה ועזבתי את המבחן כדי לקחת אותה לבית החולים.כמובן שאחר כך ישנתי בבית חולים ימים ולילות וכו'.מכיון שהדבר היה כרוך בהרבה עצבים מצדי ומצד ההתייחסות לאחי ולשלוש אחיותי, אז החלטתי לקחת את זה כמצוה וכעבודה. אז עד היום שאני הולכת לאמא שלי אני מתייחסת לזה כמו עבודה ולא כמו שזה אמא שלי, אחרת הייתי משתגעת. אני רוצה לציין שאני הקטנה במשפחתי,אני רוצה גם לציין שאמא שלי לא בן אדם קל, ואני אחד היחידים שמסתדרים איתה ברמה כזאת שאפשר לעזור לה ולשוחח איתה.כשניסיתי להביא לה עזרה מבחוץ היא לרוב התלוננה וזרקה אותם.היא אישה מאוד איטלגנטית אבל לא יודעת לתקשר עם אנשים בכלל. רק ברמה של לדבר על פוליטיקה וזהו.אני רוצה לציין שנכדות ישנות אצלה כל לילה ובכלל היא לא נשארת לבד. יש לנו תורנות מסביב לשעון. סליחה שאני מאריכה כל כך אבל עכשיו אני אסביר את עיקרי הבעיות שלי. בשנה האחרונה אמא שלי צריכה המון עזרה, כולל עזרה בשירותים פעמים רבות. וכמובן גם ברחיצה. אני עוזרת לה המון. מזה כשנה היא הסכימה להתרחץ רק איתי. אני באה אליה כל יום. אני ממש על סף התמוטטות ואמרתי לה שאני אתמוטט אז היא הסכימה שאני אביא אישה לכמה שעות בבוקר,ויש לה עשר שעות מבטוח לאומי שבאה אליה אישה, אבל איתה היא לא מתרחצת וכמעט לא הולכת לשירותים, כך שאני עדיין באה כל יום בצהריים. אבל יותר מכל , ולכן אני כותבת אליך זה ההתייחסות של האחיות שלי. הן לא מוכנות להכנס איתה לשירותים!! יש לי שלוש אחיות שמסוגלות לעשות זאת אבל אינן מוכנות. ביום חמישי דברתי עם אחותי רינת על כך והיא אמרה לי: אני לא אכנס עם אמא לשירותים!! אני אביא עוזרות (אין לה כסף היא אומרת שהיא תתרים אנשים) אבל אני לא אכנס עם אמא לשירותים ,וכך גם שתי האחיות האחרות שלי ,רק שהן לא כל כך מדברות על זה , אז לפחות זה לא כל כך מציק לי.עכשיו אני שואלת אותך דוקטור איך מתמודדים עם כזה קונפליקט ?! אתן לך משל, זה כמו שיש לאמא שני ילדים אחד עובד קשה ומפרנס לגמרי את האמא, והשני אומר: אני לא מוכן לתרום שקל, ויש לו אפשרות לזה. איך מתמודדים עם כזה צער. אני רוצה לציין שהכל נופל עלי ועל משפחתי. אגב בעלי גם מאוד עוזר לאמו , ולפני כמה שנים כשהוא היה במתח גדול מזה הוא עבר נתוח לב.אז לפחות שם הורידו ממנו את כל האחריות ושמה החלוקה הרבה יותר צודקת, וכולם הולכים עם האמא לשירותים. אני רוצה לציין שגיסתי, אשת אחי היא היחידה מהמשפחה שכן הלכה עם אמי לשירותים אבל היא נעלבה מאמי והפסיקה לבוא אליה. תודה רבה רבה רבה מירי

שלום מירי, אני מבין שהמצב קשה מאוד אובייקטיבית, אך יש גם לציין מרכיב סובייקטיבי מאוד בולט והוא שאת נתונה למניפולציות הן של אמך והן של אחיותייך. מירי, יש בחיים מצבים שכדי לשרוד אנו חייבים להיות קצת אגואיסטים ולא להקריב את עצמנו באופן טוטאלי כל כך למען הזולת - אחרת, לא נשרוד. אני בטוח, למשל, שאם היית סוגרת את הטלפון לחלוטין בזמן הבחינה, אמא שלך לא הייתה "מתפנקת" ומתפשרת על ליווי אחר לביה"ח. כך גם לגבי העזרה הסיעודית. את חייבת לפתח אסרטיביות הן כלפי אמך והן כלפי אחיותייך. אני יכול להבין שאחיותייך לא רוצות להיכנס עם אמא לשירותים, אך זה הזמן לכנס את המשפחה כולה, לומר להן שאינך יכולה להמשיך לחיות כך ולהחליט על פתרון. אני מאמין שעזרה סיעודית מבחוץ היא הדבר הטוב ביותר בנסיבות הקיימות, גם אם כרגע הוא נראה לך בלתי אפשרי. את יכולה להיכנס עם אמא ועם המטפלת הסיעודית לשירותים בפעם הראשונה והשנייה, אח"כ להישאר מעבר לדלת ובהמשך לאפשר להן להסתדר זו עם זו. אם אמך דעתנית כל כך שהיא מתעקשת שתקחי אותה לבי"ח, את ולא אף אדם אחר, פירושו של דבר שיש לה כוחות והיא "מתפנקת" ומשליטה טרור, בלי להתייחס אלייך כאדם נפרד בעל צרכים משלו. אם אתן באות ממשפחה דתית, יכול להיות שהתייעצות עם רב הקהילה יכולה אף היא לעזור ויכול להיות שהוא יכול לדבר גם עם אמא. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com