חריגות

לדר רובינשטיין שלום, אני בת 43 סובלת מדכאון כ 15 שנה ורוב הזמן הזה בט. פסיכולוגי. התנסיתי גם בט. תרופתי כ3 שנים נטו אך בשל בעיה בהיענות לא הצלחתי להתמיד עם תרופה אחת מעבר לשנה ברציפות,בגלל ת.לואי ותחושה שלא עוזר. כיום מרגישה שהדכאון מתגבר במיוחד בשל סיבות אובייקטיביות - גיל, מקרי מוות במשפחה, חוסר הצלחה בעבודה ובחברה. וגם בשל פחד לאבד הורים קשישים. בנוגע לזוגיות - מעולם לא חוויתי קשר אינטימי כי לא הרגשתי שמצאתי את האדם הנכון וגם מסיבות של שמרנות דתית. נמשכתי לגברים שלא רצו בי וכיום כבר לא נמשכת לאיש. מרגישה דוחה ולא מושכת בלשון המעטה והכי הרבה מרגישה בושה על מוזרותי. לא יודעת איך להיחלץ ממצבי . רציונלית - אם לא קרה עד עכשיו סביר שכבר לא יקרה.. מרגישה שאין טעם להמשיך לבד ושהפסדתי את חווית האימהות. אולי צריכה להשקיע בלקבל את הקיים ולהשלים עימו במידת האפשר?

שלום עלמה, אכן הדיכאון והייאוש מדברים מהודעתך, אך אף פעם לא מאוחר מדיי, בוודאי שלא בגיל 43. קשה לי להאמין שמיצית את כל האופציות התרופתיות ואני גם לא יודע באיזו גישה טופלת. על כל פנים, אם טופלת בגישה פסיכודינאמית (התייחסות לעבר, פרשנות לקשייך וכד') הייתי ממליץ לך לפנות למטפל התנהגותי-קוגניטיבי. במידה מסוימת, קיימת אף עדות מחקרית לכך שטיפול זה יכול להיות יעיל גם ללא טיפול תרופתי. בנוסף, כדי להקל על תחושת המוזרות שלך הייתי ממליץ מאוד על טיפול קבוצתי www.igroups.co.il . אך כדבר ראשון, ממש כעזרה ראשונה הייתי אומר, הייתי ממליץ על תעסוקה/עבודה כלשהי, בשכר, בהתנדבות, לא משנה מה. הבטלה היא ממש מן השטן במצבי דיכאון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com