לדר רובינשטיין

האם טיפול קוגניטיבי בא בנפרד מטיפול התנהגותי ? אם כן , באילו מצבים? ואם תוכל להסביר על שניהם (אם באים ביחד) ועל כל אחד לחוד - במידה ויש מצבים שמפרידים ביניהם. תודה.

שלום שירי, שאלה טובה מאוד. מבחינה היסטורית, בתחילת דרכה של הגישה היה טיפול התנהגותי "טהור" בלי החלק הקוגניטיבי ואז התייחסו אל האדם כ"קופסא שחורה" והתעניינו בגירוי שנכנס לתוכה (הקלט) ובתגובה שיוצאת ממנה (הפלט) בלי להתעניין בתוכן של ה"קופסא". בהמשך, בין היתר בעקבות ביקורת לפיה מתייחסים אל האדם כמו אל חיה, החלו להתעניין בפרשנויות השונות שנותנים אנשים שונים לגירוי ועקב כך לתגובותיהם השונות. כיום מדובר בגישה אחת. יש מצבים שבהם המרכיב ההתנהגותי בולט יותר בטיפול (למשל, בקשיים בשליטה עצמית, בטיפול בילדים וכד') ויש מצבים שבהם החלק הקוגניטיבי בולט יותר (למשל, בדיכאון). הייתי אומר שבדיכאון קשה אני מתחיל מטיפול תרופתי משולב בטיפול התנהגותי בלבד, בבחינת נעשה ונשמע (למשל, הבניית סדר יום, פעילות גופנית וכיו"ב) כי האדם לא עדיין מבוצר בקוגיניציות הדיכאוניות שלו ועם ההטבה הראשונית (בין היתר, כתוצאה מהטיפול התרופתי) הדגש עובר לטיפול הקוגניטיבי, הכולל שיעורי בית רבים, כמו שינוי המחשבות האוטומאטיות של האדם בעזרת טבלה. באופן מאוד גס החלק ההתנהגותי של הטיפול עוסק בשינוי התנהגות והחלק הקוגניטיבי עוסק בשינוי הפרשנות של האדם את המציאות. עוד על כך: http://www.giditherapy.com/faq/faq2.html http://www.giditherapy.com/faq/faq3.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com