בנוגע לסבתא

ברצוני לשאול שאלה בנוגע לסבתא שלי. אני לומדת פסיכולוגיה וזאת הסיבה שהתחלתי להתעניין בנושא ולתהות ולשאול את עצמי מס' שאלות לגביה וזאת הסיבה שאני פונה אלייכם. שאלתי היא: סבתי בגיל 65 התחילה להשתנות מבחינה התנהגותית. היא הפסיקה לעבוד ולכן כל היום היתה בבית ואז החל שינוי אצלה שהתבטא בכך שהיא הפסיקה לתפקד בבית. לא בשלה לא ניקתה, לא הךלכה לנכדים, לילדים, לקניות. כל היום היתה יושבת מעשנת חושבת ולא עושה הרבה. היתה יורדת לרחוב וילדים היו מתגרים בה והיא החלה להחזיר להם כמו ילדה קטנה. כאילו שהכירו אותה שהיא מתנהגת מוזר ועשו לה בכוונה והיא שיתפה איתם פעולה. לאחר שסבא שלי נפטר מצבה עוד יותר הדרדר. היא נפלה בבית שברה את האגן ומאז לא כמה יותר. 10 שנים שהיא היתה בכסא גלגלים לא רוצה ללכת או להשתקם. עם הזמן היא גם הפסיקה לדבר. כשהיינו מבקרים אותה בבית האבות היא לא הגיבה לנו, לא דברה, לא הפנתה מבט, לא התלןננה. פשוט התנתקה מהעולם ונראה שללא כל סיבה. מה יכולה להיות הסיבה לכך שבן אדם משנה את התנהגותו בכזו צורה? והאם זה תורשתי? אם כן אייך ניתן להמנע?

שמעתי על מקרה דומה: חייל עבר משבר והפסיק לתפקד. הפיתרון שהוא עשה היה אשפוז פסיכיאטרי. אני בעצמי עברתי כ-8 אישפוזים כי הזנחתי כמה פעולות בסיסיות, כמו למשל לאכול ולישון סתם כי לא התחשק לי. האישפוזים יכולים מאוד לעזור. תפקיד הפסיכיאטריה הוא להתחקות אחר ההתנהגות האנושית ולעזור לבני אדם להגיע להתנהגות תקינה מבחינה בריאותית נפשית. אני ממליצה לבקר בבית חולים לפני אשפוז ולהתרשם מהמקום לפני האשפוז, סך הכל אתה מתאר מצב קשה וחשוב מאוד לא להוסיף טראומה על טראומה.

שלום הדס, לפי תיאורייך, ייתכן מאוד שסבתך סובלת מדיכאון האופייני לגיל המבוגר. הואיל והיא נמצאת במסגרת מוגנת, הייתי ממליץ לפנות לרופא במקום ולבקש תחילה טיפול תרופתי נגד דיכאון. יכול להיות שהדבר יהווה starter להתחלת תהליך חיובי יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com