דכאון מטופל ונסיגה חברתית

שלום רב , קוראים לי אנה ,אני בת 29 ולוקה בדכאון. אני מטופלת אצל פסיכולוגכבר כשנה וע''י פסיכיאטר בערך 7 חודשים, טופלתי ע''י רסיטל שלא עזר והוחלף לאדרונקס. תמיד היתה לי נטיה לעצבות , יש לציין שהפוטנציאל השכלי שלי גדול -אבל- אני לא מצליחה לחזור לתפקד ,מאז שעזבתי מקום עבודה קבוע לפני כמה חודשים ,גם לפני שעזבתי סופית התפקוד שלי היה פגום במשך כמה חודשים בהם התקשיתי לקום מהמיטה ונעדרתי המון.. כעת , אני לא מצליחה לחפש עבודה , ומה שיותר מטריד ומוזר בעיני הוא הנושא החברתי: אני מוצאת שאני ימים שלמים בוחרת לא לדבר עם אף אחד ,יש לי חברות טובות כבר שנים ולאחרונה , משמצבי מחמיר אף אחד לא מבין מה קורה לי ,ולמה אם אני מטופלת מכל הכיוונים אני רק נהיית יותר ויותר מרוחקת... יש לי נטייה חזקה להסתגר וממש מרגישה חוסר יכולת , חסימה ממש , מלחזור לחיי חברה..אפילו לשוחח בטלפון נהיה בלתי אפשרי. אני נוטה להרגיש ''כלום'' , שום רגש כלפי האנשים שאמורים להיות אהובים בעיני ,כולל משפחה ,אני מוצאת בעצמי ממש חוסר אכפתיות כלפי הקרובים לי שמהם התרחקתי , ולא איכפת לי , במחשבותיי , לאבד איתם קשר כליל.... יש לציין שהקשר שלי עם הפסיכולוג שלי תקין והוא היחיד איתו אני מדברת מבלי לחוש אשמה על מצבי ,או מוזרה ובכל זאת חשה דחיפות לשאול כאן, בפורום שלכם אני עצמי לא מבינה את מה שקורה לי בזמן האחרון ,כמובן שחבריי ומשפחתי מנסים ליצור קשר מה שמרתיע אותי אף יותר וגורם לי להסתגר יותר ..ויש כאלו שכבר מתייאשים וכועסים עליי ולא מנסים יותר.. מה דעתך ד''ר רובינשטיין? האם התנהגות זו יכולה לתאר הפרעה חמורה יותר מדכאון ? איך אפשר להסביר מצב כזה לקרובים אליי ? אודה לך מאוד מאוד על תשובה

שלום אנה, אתחיל מהסיפא שלך פנייתך: בהחלט מדובר "רק" בדיכאון, אלא שזהו דיכאון שצבר תאוצה והחמיר בגלל תוצאות בלתי מספקות של הטיפולים השונים. דיכאון שאינו מטופל כהלכה עלול להתחיל מעגל של הימנעויות על גבי הימנעויות שתוצאתן נסיגה חברתית ותעסקותית. הטיפול ברסיטל הוא טיפול חלש מדיי והיה, לדעתי, מקום לעבור לציפרלקס יחד עם האדרונקס, שאכן מיועד לטיפול בדיכאון ממושך. האוגמנטציה של שתי התרופות אפקטיבית יותר מאשר כל אחת מהתרופות בנפרד. באשר לטיפול הפסיכולוגי, באם מדובר בגישה פסיכודינאמית המתמקדת ברגשות ובעבר, קיימת סכנה שטיפול זה מגביר את נטייתך הטבעית לחטט בעצמך, נטייה המגבירה ומנציחה את הדיכאון, ולעיתים אף מחמירה אותו: http://www.giditherapy.com/avtava.html http://www.giditherapy.com/ditraction.html הייתי ממליץ לשנות את הגישה הטיפולית לגישה התנהגותית-קוגניטיבית, לפחות עד שיחלוף השלב האקוטי של הדיכאון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אני נוטלת שני כדורי אדרונקס ליום , והיום הפסיכיאטר הוסיף לי רבע כדור שנקרא ''בונסרין'', אקח את המלצתך לשילוב עם ציפרלאקס ואם יהיה צורך אעלה אותה בפני המטפל (בצורה אלגנטית כמובן :-) ) , הגישה בה אני מטופלת היא גישה משולבת , בה המטפל יכול להיות באמת רגשי יותר ו''מכיל'' ולהתמקד בעבר כדי לעזור לי להבין את המקורות שמהם נובעים הדפוסים שלי ,( ההתרכזות היא בעיקר בי כתוצאה מהעבר , לא ממש חוזרים במנהרת הזמן להיסטוריה הקדומה של אבא ואמא וסבתא וכו'... ), אך כשיש צורך להפעיל או להרים אותי הוא אפילו נותן לי משימות לעבוד איתן במהלך השבוע , ומחליף לכובע של מטפל התנהגותי -קוגניטיבי , איך זה נשמע לאוזניך כאיש מקצוע? יש בי אמון רב כלפי המטפל שלי , אני מעריכה את פועלו , הייתי רוצה לדעת אם אפשר , איך גישה התנהגותית -קוגניטיבית טהורה מטפלת בדכאון ? הסבר שלך יעזור לי להבחין האם הכלים ההתנהגותיים קוגניטיבים ניתנים לי כעת , כבר בטיפול עם המטפל הנוכחי ... עוד שאלה קטנה : האם לדעתך מסגרת של אשפוז יום יכולה להועיל במקרה כשלי ? הפסיכיאטר והפסיכולוג ממליצים ... מניסיונך עם מטופלים דכאוניים ,מה דעתך ? שוב תודה על התמיכה והמענה הקשוב אנה