בקשה להפניה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אימי בת 49 סובלת כבר כמה שנים בחומרה יתרה ( ואולי גם לפני כן בראייה לאחור ) באפיזודות של מחשבות רדיפה כעס ותוקפנות כלפי הקרובים ביותר , אולי אפשר לאבחן כהפרעת אישיות פרנואידית ואולי לא כדאי להיסחף .. למרות שהכל מצביע על ההפרעה הנ"ל . יש לציין שלפני כארבע שנים עברה פסיכוזה ( הזיות של ממש ) שארכה שבועיים ואושפזה כשלושה שבועות , לאחריה קיבלה מינון נמוך מאד של רספרדל ותרופות נוגדות חרדה מהר מאד היא הפסיקה ללכת לשיחות וכמובן את הטיפול התרופתי . פסיכוזה קלה יותר התרחשה שנה מאוחר יותר ומאז אחת לשבוע או לכמה ימים דעתה עלי ועל בן זוגה או על אביה וכולי מתהפכת שוב ושוב . המצב מתסכל עד כדי כך שבתור הבת שמנסה להתחיל בחיים עצמאיים בגיל 24 החלטתי כמעט ולא להיות בקשר עד שתגיע לטיפול ראוי שכן התחושה היא שבקלות אוכל לטבוע ביחד איתה. בעבר הייתי לוקחת זאת בכאב ותסכול רב (הייתה מאשימה אותי במצוקותי ואף טענה שסיממתי אותה לפניי 4 שנים ולכן עברה את מה שעברה ). בעת האחרונה סוף סוף הפנמתי שיש כאן הפרעה שחייבים להכיר בה ולטפל בה ושיש בסך הכל להביא אותה אחרי כל הקשיים והכאב בחייה לאיזון מחודש, מדובר באישה יצירתית, אינטליגנטית מאד, כשרונית ועצוב לראותה נופלת שוב ושוב במערכות יחסים ובקשרים עם הסביבה . השאלה הקריטית היא איך עלינו הקרובים להתמודד ( עם הניתוקים וההאשמות וכל מה שכרוך באפיזודות הללו ) ואיך להביא אותה לידיעה שמשהו לא בסדר , להביא אותה לטיפול סוף סוף .... על איזה טיפול ממליצים במקרה זה והאם אתה מכיר מטפל מומלץ בנושאים אלו ????
שלום לך, קראתי בעיון את פנייתך ואת אכן מתמודדת עם בעיה קשה ולא פשוטה. אני אף נוטה לקבל את האבחנה שמדובר בהפרעת אישיות פאראנואידית עם גלישה לפסיכוזה. באופן נורמאלי, לא הייתי נכנס לעניינים אבחוניים בלי להכיר את המטופל, אך חשוב להבין שהסובלים מהפרעה זו אינם מודעים לה ולכן ההצעה לטיפול עלולה להיות פוגעת, מעליבה ומה שחשוב יותר מבחינתך, כבת, כמרחיקה ומתרחקת. ראית בעצמך שאמך הפסיקה לשתף פעולה עם הטיפול, גם הפסיכולוגי וגם התרופתי. זאת משום שהיא אינה מוצאת שום בעיה בעצמה, אלא רואה את הסביבה כמסוכנת לה וסביר להניח שהיא תפסה כך גם את הטיפול והמטפל. מטרתך בקשר אימך לשמור על ברית מסוימת ולא להיות שייכת למחנה ה"אויבים". בלאו הכי ניסיונות שכנוע לפנות לטיפול לא יועילו ובמצב פסיכוטי תמיד תוכלי להפעיל גורמים רפואיים. לכן, המלצתי לך היא להיות שותפה פאסיבית לרעיונותיה, לא להסכים ולא להתנגד להם, אלא להקשיב. זו משימה קשה, אך לא בלתי-אפשרית. סביר להניח שאין לאמך כל בן או בת ברית שעימם היא יכולה לחלוק את חשדותיה באווירה בלתי שיפוטית ולכן הקשבה תוכל לקרב ביניכן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
נשמע מדבריך שאין טיפול לנושא ? התחושה היא שכשאני בת ברית לדבריך היא מרגישה חופשייה לפעול בדרכים יותר קיצוניות . ואני תמיד שם כדי להצילה בדקה ה90 .. לאחרונה נסעה לחו"ל בכדי לפגוש אדם כמעט זר ובילתה שם שבוע לא בלי לטלפן עשרות פעמים ולבקש שאצילה מאותו אדם נורא שעושה לה כך וכך וכך. כשהגיעה לארץ לאחר שארגנתי כרטיס בבעתה שמא עשירית ממה שהיא מדווחת אכן קורה לה הסתבר שלא דובים ולא יער... אותו אדם מיוחד רוצה לבוא לכאן לארץ ולסייע לשיקומה ולמצוא מטפל מתאים ולהצליח כן לבנות איתה קשר ארוך טווח ונשמע מדבריך שאין מוצא ... אם תמשיך כך לא תוכל למצוא בני זוג היא מתנתקת מכולם .וכמה אני אוכל לשאת על כתפיי???
גידי שלום שוב תודה על תגובתך המהירה ,( מנסחת תגובה בהירה יותר שכן קודם כתבתי בסערת רגשות ), במשך שנים הייתי בת בריתה והקשבתי לה מבלי להסכים ולהתנגד, באופן פאסיבי ולא שיפוטי בדיוק כפי שהמלצת אך המצב ממשיך אף על פי כן ואף מחריף. רק לאחרונה נקטתי בגישה "קרה" יותר בכדי להביאה לטיפול מתאים ורק הערב אחרי ארבע שנים סוערות העלתי לפורום את הסיפור בניסיון להבין את הנושא. נכון היא מתרחקת ומאיימת אבל עד כמה שכואב הדבר איני רוצה לקרב בינינו כי אם לעזור לה לרכוש הכרה במחשבות השווא ולהצליח לצאת מהערפל אל חיים שלווים יותר , לבנות זוגיות לאורך זמן, לממש את עצמה ,, האם נשמע מדבריך כי אין טיפול ?
מנהל פורום פסיכותרפיה
