מה יש לי?

גידי היקר, ישבתי לכתוב מה שאני מרגיש והחלטתי לשתף אותך כדי לשמוע את דעתך.אלה הדברים: "משהו לא נותן לי לפרוץ קדימה, להתקדם, לעשות דברים, אלא שואב אותי למטה, רציתי לעבוד בהוסטל לנערים, הלכתי ושמחתי, ברגע שנכנסתי לראיון הרגשתי פחד, חוסר בטחון, שאין לי כוחות להיות שם ושבא לי רק עבודה פשוטה, אישית, בלי אנשים, כאילו שלעבוד עם הנערים צורך ממני משהו. משהו שאין לי, שאין ביכולתי לתת, אין בי התלהבות משום דבר, מרגיש חי מת, שמשהו יושב עליי ולא נותן לי לחיות. זה כאילו שבעבודות פשוטות אני עושה מה שצריך ולא יותר, ובעבודות רציניות יותר, עם יותר אחריות ומורכבות, שצריך לתת מעצמך וצריך אנרגיות והתלהבות, אני לא מסוגל לעשות. העבודה היא רק סימפטום של מה שקורה לי בחיים. מרגיש פאסיבי ולא אקטיבי, לא מסגול להזיז את עצמי. יכול להיות שהחזרה לבית הוריי תורמת מאד לתחושותיי, אני חושב שגם הם פאסיביים וחסרי חיות, או שהם אינם כאלה ואולי אני משליך עליהם את תחושותיי שלי". אני בן 30 בוגר תואר שני, מתגורר כבר חודשיים בבית הוריי, נמצא בטיפול פסיכו' אך לאחרונה רק פעם בשלושה שבועות כי אין לי כסף וגם בטיפול תרופתי ל - ocd כנראה שגם אקבל ריטלין להפרעת קשב וריכוז ולטורט. אני מרגיש חוסר אונים. האם לדעתך, מהדברים שתיארתי, מדובר בבעיה הדורשת טיפול תרופתי (אולי דיכאון) או שדווקא טיפול פסיכולוגי הוא הטיפול העיקרי שלו אני זקוק? מה לדעתך יש לי? תודה רבה מראש על תשובתך.

שלום אור, לפי תיאוריך, אינך מרשה לעצמך לעבוד בעבודה הנותנת ביטוי לאישיותך מסיבות שאמורות להתברר בטיפול הפסיכולוגי שלך. הרתיעה שלך מסוג זה של עבודה, יחד עם החזרה לבית ההורים בגיל 30, מצביעות על קושי להתבגר. המלצתי לך להמשיך בטיפול הפסיכולוגי ובטיפול התרופתי, אך לגייס את כל כוחותיך כדי לצאת מבית ההורים, משום שהמגורים עם ההורים בגילך הם גורם המעכב את התפתחותך. תוכל לקרוא על כך יותר במאמר הבא: http://www.giditherapy.com/dpd.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com