כועסת על עצמי..

מאוד מאוד. למה? כי אני מרגישה חלשה ותשושה רק מהסיבה שאנשים שעובדים איתי מרכלים, ממציאים עליי דברים, במיוחד כשהם אלה ש"עוברים על החוק". מרגיז אותי כמה שזה משפיע עליי. כמה הפה יכול לקשקש? למה? קנאה? שנאה? עזבו אותי בשקט, מה, לא יכולים, כי אתם עושים שטויות כשלי הכי מותר? (רווקה)! למה זה מתיש אותי לגמרי? למה אני בטפשותי מתייחסת עד כדי שמצב הרוח שלי ברצפה?! אין לי מושג!

לינוי שלום. את נימצא במקום עבודה שלא עושה לך טוב. הייתי מציע לך לעזוב ולהתחיל במקום אחר. אבל המצב של היום לא פשוט וזה אולי קל להגיד אבל בטוח קשה לישום. מה שכן יש לי כמה שאלות אליך. למה הם מרכלים דווקא עליך??? את משתפת שם מישהי או מישהו על מה שקורה איתך מחוץ לעבודה או בעבודה??? יש משהו בהתנהגות או בלבוש שגורם להם לרכל??? את עושה משהו חריג??? את נוהגת להתפשר או שאת גם יודעת לעמוד על שלך??? ניראה לי שאת עובדת במקום שיש בו הרבה נשים כמו משביר ודומיו. אני אומר כי גם אני עבדתי במקום כזה פעם. ואיזה קשקשניות ורכלניות היו שם. אני מבין שאת מרגישה תשושה וחלשה אבל זה ככה במצב שלך. כל אחד היה מרגיש ככה עם היו מאשימים אותו כל הזמן עם היו מרכלים עליו כל הזמן וזה היה מגיע אליו. כל הזמן להדוף שמועות ושקרים. איתן

שלום לינוי, אני מבין את רגישותך הרבה ואת הסבל שנגרם לך ממנה. אנשים מרכלים, מקנאים, לא הוגנים, ובהכללה - אנשים תוקפניים מאוד. לא כולם באותה מידה, כמובן, אך הצורך הבסיסי זהה. לכן יש סדרות אלימות, לכן יש מדורי רכילות בעיתונות ויש להם צרכנים. גם הצריכה של סדרות ומדורים אלה תלויה בנטיותיו של הצרכן. לפי כתיבתך, נשמע שאינך נמצאת בקשר עם הדחפים התוקפניים שלך עצמך, כי הם נראים לך כל כך זרים על אנשים אחרים. את כותבת כקורבן שאינו קשור לחלקים התוקפניים שלו, הקיימים בכולנו ברמה זו או אחרת ובמידה גלויה יותר או גלויה פחות. גם הכותרת שנתת לפנייתך "כועסת על עצמי" הפוכה לתוכן המבטא כעס על אחרים. אני בטוח שתוכלי להיעזר בטיפול, אך ייתכן שתוכלי גם לאתר בעצמך את הנטייה שלך לכעוס, לרכל ולהביע תוקפנות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין