אמירה אובדנית

פעם בשבוע לפחות בני אינו מעוניין ללכת לבית הספר, בשיחה עם יועצת בית הספר והמורה הוא הבטיח שילך. הוא ילד עם המון חברים, שמחת חיים אנו לא רואים או ראינו שום דבר חריג בהתנהגותו שיכול להדאיג, ולאחר תחקיר שלנו לא נראה שיש בעיה חברית או שקרה משהו בבית הספר. השבוע שוב החליט לא ללכת לבית הספר כי בעקבות חופש פורים ישן בשתיים לפנות בוקר וטען שאינו חש בטוב. באותו יום מנענו ממנו מפגש עם חברים. הוא אמר באותו יום שהוא רוצה למות שרוצה להתאבד שחייו זה סיפור שמתחיל שמח ונגמר עצוב. אנו כהורים עובדים מאוד קשה עכשיו על הצבת גבולות והחזרת השליטה לידינו כי היה נראה שאיבדנו שליטה מבחינת גמישות הגבולות. אנו מאוד דואגים לגבי אמירה זו. מאז אותו יום שאמר את רצונו לא חזר על כך ופעיל ושמח כבעבר. מה דעתך לגבי כך? חייבת לציין שהוא ילד שעושה לנו המון מניפולציות - כמה הוא מסכן שאין לו משחק מחשב זה או אחר או כמה לחברים שלו יש את זה ולו אין את זה הוא בדרך כלל לא מרוצה וסף הגירוי שלו ללהצבת גבול מאוד נמוך. מה עומד לדעתך מאחורי אמירה זו? תודה רבה

שלום אמא, לכל אמירה אובדנית יש להתייחס בכובד ראש, גם אם אין מאחוריה כוונת ביצוע. עם זאת, כשאמירה כזו יוצאת מפיו של נער מניפולטיבי, מלא שמחת חיים ובעל חברים רבים, הייתי רואה בכך איתות בדיוק לנושא שהגדרת אותו יפה כל כך בפנייתך, נושא הגבולות. נשמע שקשה לכם (או לפחות לך) מאוד עם נושא זה והמלצתי היא לפנות לטיפול משפחתי עם כל בני המשפחה כדי שלא תהייה סטיגמה או תשומת-לב מוגזמת מופנית לילד הספציפי הזה. ואגב, אף הפרעה נפשית אינה מתפתחת מכך שילד לא הולך לבי"ס פעם בשבוע. ראיתי כבר סטודנטים מצטיינים שהלכו לים בתקופת התיכון... בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה לך. בהמשך לזאת, בני טוען שחייו הם "בלוק שחור", היום לאחר שיחה איתו טען שנמאס לו שאנו עובדים שעות רבות ונמצאים מחוץ לבית. שאין לו חיים ושהלוואי שיכנס פורץ וירצח אותו. עוד הוא טוען שמשעמם לו נורא ואין לו מה לעשות וכי הורים אחרים נמצאים עם ילדיהם ואנו עוזבים אותו. אני ישנה פעם בשבוע מחוץ לבית (עובדת בשיקום פגועי נפש כרונים דבר ויש תורנויות חרום) ולו קשה עם השינה שלי מחוץ לבית. הוא אומר את הדברים הללו בבכי ובכאב רב. אני ממש מודאגת שמא הוא בדיכאון. דעתך להמשך ותודה רבה על תגובתך