ציפרלקס ונסיגה לדיכאון

בני נפעג במלחמה האחרונה. טופל פסיכולוגית ופחות או יותר חזר לעצמו. אני ליוויתי אותו, הכלתי את רגישותיו וניסיתי להעלות את המודעות לצורך בטיפל פסיכולוגי. באופן הדרגתי מצבו השתפר וכיות משרת מחדש כלוחם ועתיד להשתחרר במרץ. חשיפתי לטראומה שלו בנוסף ללחצים השונים בו הייתי נתון במהלך השנה האחרונה גרמו להבנתי להתדרדרות במצבי הנפשי. ככל הנראה סובל מטראומה משינית בנוסף לקשיים ריגשיים בהם נתון בשנים האחרונות.כאן המקום לציין שהשנה, בגיל מאוחר, סיימתי בהצלחה (אולי הצטיינות ) תואר שני, רכשתי דירה לרווחת המשפחה (בעיקר נוכח ציפיות של אשתי בנדון ) קודמתי לעבודה לתפקיד ניהולי בכיר בו לא הייתי מעוניין אך טאקטית (לתפיסתי )לא יכולתי לסרב לממונים עלי . מזה כשלשה חודשים אני חש התדרדרות קוגניטיבית, רגעשית ותפקודית. לאחר שחשתי שמלאתי ציפיותי וציפיות הסביבה במישורים שונים בחיי, משבהחנתי , למיטב הבנתי שמצבו של בני השתפר ונוכח התדרדרות במצבי כמתואר החלטתי לטפל בעצמי גם בעצתך. לאחרונה התחלתי ליטול ציפלקס עם שיפור ניכר במצב רוח,ביכולת הריכוז ובזכרון לטווח ארוך וקצר . אתמול אשתי סיפרה לי שבני , בחופשה הארחונה מהצבא סיפר לביתי שמאז המלחמה חש שהתרחקנו בעצם שאני התרחקתי ממנו ) .בניגוד לבקשתו של בני ביתי סיפרה זאת לאשתי והיא שיתפה אותי בעניין זה אתמול. מאז אני שקוע בתחושות דכאוניות משמעותיות כאילו שחרב עלי עולמי. האפשרות שבנייי נפגע ממני בדרך כלשהי או שלא הייתי ער למצוקותיו באופן משמעותי פשוט הורסות אותי.השתגבתי באופן לא פרופוציונאלי בכלל ויתכן ויש משהו בדבריו של בני. שאלתי היא האם מדובר בתופעת לוואי של הציפרלקס. מעבר לאמור, הקשר עם בני משמעותי ביותר עבורי ועבורו. כשנולד נאמר לי שסובל מתסמונת כלשהי ושעתיד לסבול מפיגור וממוגבלות מסוימת. אז" נשבעתי" , אני זוכר זאת היטב שאגייס את עצמי לשיפור מצבו. השקעתי ימים ולילות בכדי לקדמו , גם על חשבון קריירה והמשך לימודים (אשתי סבלה מהלם כלשהו הגיבה בניתוק ממצבו ). עם חלוף הזמן התברר להילד לא סבל מבעיה כלשהי . הקשר נשאר קרוב ומשמעותי עד גיל התבגרותו. ודווקא המלחמה שיתופי במצוקותיו קרבו בינינו להבנתי.. למרות לבליות ריגשית ויתר רגישות אני די רציונאלי ומסוגל לראות את הזולת, במקרה זה מצבי של בני והצורך של אשתי בלשתף אותי בעניין.אני, כאמור, שקוע בתחושות דכאוניות, ואפילו בתחושה מסוימת של כעס כלפי בני ואשתי (??.). ושוב אני שואל את עצמי מה התרומה של הציפרלקס אם בכלל לעניין. תודה רבה על סבלונתך לעיין בפנייתי . אני מאוד מעריך את גישתך המצקועית וכאמור, תרמת להחלטתי לטול ציפרלקס. דן

שלום דן, הציפרלקס דווקא הקל על הדיכאון שלך ולכן אינו יכול להיות הסיבה להתרחקות שבנך מרגיש ממך. דווקא הדיכאון, המאופיין ע"י הסתגרות, עלול היה לגרום לתחושת ההתרחקות שבנך הרגיש. לא הייתי קושר בין שני הדברים והייתי מתייחס בפשטות למשאלתו של בנך להתקרב אליו, מנסה ליזום שיחה ופעילויות משותפות, מגלה בו עניין ועוד - ובמקביל להמשיך עם הציפרלקס כדי שהדיכאון לא יחזור. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com