בעייתיות

התקבלתי לשתי עבודות בשבועיים האחרונים- יפה מאוד , נכון? אבל מצאתי את עצמי לא מסתדרת עם אף אחת מהן תוך זמן קצר- אחת הייתה במקום טוב אבל עבודה תחת לחץ(דינמיות, אבל לא נאמר לי בפרוש: עבודה תחת לחץ) ומצאתי את עצמי חוזרת כל פעם מהעבודה אחרי 6 שעות כמו אחרי מלחמה(ואין בעבודה הפסקה-רק אם יש זמן), אבל ניסיתי ואחר כך גם הרגשתי אשמה(ודיסוננס) שאולי לא ניסיתי מספיק(לעזאזל עד שמצאתי עבודה.....) . העבודה השנייה הייתה זמנית ופשוטה אך מצאתי את עצמי עושה דברים אחרים שלא בשבילם באתי(ואפילו לא טובים לי ) בערך 70-80% מהזמן.....כעבור יומיים של חוסר מוטיבציה פשוט פוטרתי. נמאס לי להאבק בעצמי בשביל להתאים את עצמי כל פעם למקום ובסוף להיות מפוטרת ממקור הפרנסה שלי (אחרי שעמלתי קשה בכלל למצוא אותו!!!!!!).הייתי צריכה להכריח את עצמי להישאר ולתפקד טוב אפילו אם זה לא מתאים לי...... אני יודעת שבשביל להגיע לאן שרציתי צריך גם לסבול (את העבודה שאני מוצאת בעמל רב), ולעשות גם דברים שבכלל לא התכוונתי אליהם שם(כשלמעשה הגעתי למטרה אחרת-זה רק האמצעי),ולהיחנק(מהעומס, האינטנסיביות, ההשקעה הגדולה בעבודה שהיא רק האמצעי להשיג מה שרציתי באמת). אני כותבת את זה מכאב מכל הנסיונות שעשיתי עד היום ובסוף איכזבתי את עצמי כי לא עמדתי בזה. זה כמו להגיד שציפיתי מעצמי לדברים שאני לא מצליחה לעמוד בהם(כמו להצליח להחזיק בעבודה שאני סובלת בה, ולהמשיך בה, כי אין דרך אחרת ממן את עצמי). אז נכון, שקיימת גם הפרספקטיבה של להיפתח לכל דבר שהחיים מביאים, לחשוב חיובי, לתת צ'אנס, לגיטימציה(גם אם זה לא בכיוון המקורי שלי-ולפעמים זה דורש מאמץ שבכלל לא התכוונתי אליו (כי לא לשם כיוונתי אבל המאמץ הזה שאני לא רוצה להשקיע מתבקש בעבודה), למרות התוכניות והמטרה המקורית שלי, ולהגיד תודה על מה שכן התפתח ועל הטוב שיש, אבל זה לא פותר את הבעיה המקורית שבגללה התחיל כל הסיפור . וזה הבעיה שלי. אני לא מצליחה להסתדר בעבודות כמו כולם. אני מרגישה כבר מיובשת......אבודה מבחינה תעסוקתית אם אין לי את הכוחות להשקיע באמצעי בשביל השגת המטרה. חנוקה. מעבר לזה- האקס- משמש לתמיכה רגשית ומנטלית כל התקופה..... חייבת משהו להיאחז בו כשאני שוהה במקום שאני לא רוצה להיות בו(בעבודה) . בגלל זה אני לא יכולה בלי בנזוג בתקופה הזאת. אני מחזיקה פחות בעבודות כשאני לבד מאשר עם בני זוג.מרגיש כאילו אני חייבת כל הזמן בן זוג "מהצד" בחיים, לצד העבודה..אחרת אין לי כוחות להמשיך. חשבתי שאני חושבת חיובי כל התקופה הזאת כי בכל זאת לא התייאשתי לגמרי ולא נטשתי הכל.........אבל אולי אני לא יודעת איך לעשות את זה. גם לי קורה שאני מתחילה במשהו, משתעממת ומאבדת עניין ומוטיבציה ובסוף מפוטרת(בדרך כלל לא מתפטרת, מנסה להתמודד). במקומות עבודה- או שאני מרגישה נבלעת, נחנקת, או מרגישה מוצפת אובר גירויים ולא מצליחה לעמוד בקצב(כמו בעבודה הראשונה)

שלום סיון, עם כל הרצון לעזור, נראה לי שבמקרה הזה קשה מאוד לעשות זאת דרך הפורום ואני ממליץ לך לפנות לייעוץ מקצועי פנים אל פנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com